|
|
עמוד:272
[ 272 ] י א י ר ה א מ י ת בית מקרא סו / ב ( תשפ"א ) שכך והוא חוזר ומופיע גם באחרית הסיפור, כאשר לאחר מות יעקב, האחים חוששים מנקמת יוסף ומציעים לו להיות לעבדיו ( נ 15 - 18 ) . המתח המשפחתי הגלוי מתפרש אפוא כייצוג של יחסים בין שבטיים, המהווים פולמוס גלוי בסיפור זה . עם ההתקדמות ברצף המסופר, מתוך הדמות הקולקטיבית של האחים עולות מספר דמויות, שמייצגות את הפולמוס הפוליטי הגלוי והמוכר, שעניינו המאבק ההגמוני בין יוסף ליהודה . הדמות הראשונה, שהיא אף הגיבור הראשי של 9 היא זו של יוסף, שכבר בחלומותיו מציג עצמו כשולט על משפחתו הסיפור, ( לז 5 - 10 ) , ואמנם עם הגיעו למצרים הוא הופך מעבד ואסיר לשליט על כל ארץ מצרים ( לז - נ ) . בשלב זה מתבררת אף הזיקה שבין יוסף לבין אפרים ומנשה, שאינם אלא בניו ( מא 50 - 52 ) , וגם יתרונו העתידי של אפרים על מנשה ( מח ) , 10 זיקה שמצביעה על יחסי הכוחות בבית יוסף . הדמות השנייה היא זו של ראובן, המוכר לקורא כבכור בניו של יעקב ( כט 31 - 32 ) . ראובן הבין את חומרת הצעת אחיו להרוג את יוסף, הוא הציל אותו מידם בכך שהציע להשליך את יוסף לבור "הזה", שהיה ריק ולא היו בו מים ( לז 21 - 22 ) על מנת להשיבו אל אביו . עם זאת, ולמרות מודעות ראובן לסיכון 9 על הקריטריונים להכרעה בסוגיית הגיבור הראשי והיררכיית הגיבורים, ראו : אמית, אמנות העריכה, עמ' 199 - 203 . 10 בסיפור יוסף, משום הפן המשפחתי, הצירוף "בית יוסף" בא ללמד על בית מגוריו של יוסף : בר' מג 17 , 18 , ועל אנשי משק ביתו : נ 8 . אולם בחלקיה האחרים של ספרות המקרא השם "יוסף" לבדו או הצירוף "בית יוסף" לרוב מייצגים את "בני יוסף", משמע רק את שבטי אפרים ומנשה ( במ' א 10 , 32 - 35 ; כו 28 - 36 ; לד 23 - 24 ; דב' לג 13 - 17 ; יהו' יד 4 ; יז 14 - 17 ; יח 5 , 11 ; כד 32 ; שופ' א 22 , 23 , 35 ; יח' מז 13 ; תה' עז 16 ; דה"א ה 1 ; ז 14 - 29 ) . אחיטוב ( יהושע, עמ' 273 ) מדגיש : "אין לפקפק בקיומה של המסגרת הקרויה בית יוסף, שכללה את שבטי אפרים ומנשה" . למסגרת זו שייכים גם האזכורים המתייחסים רק לאחד משני השבטים, כמו : במ' כז 1 ; לב 33 ; לו 1 - 5 , 12 ; יהו' טז 1 - 4 ; יח 11 . בתה' פ 2 - 3 המסגרת כוללת גם את בנימין . סיפור יוסף מדגיש את הקשר המיוחד בין יוסף ובנימין ( בר' מב 15 ; מג 29 - 30 ) . אך יש וצירוף זה מייצג את כלל שבטי הצפון מול יהודה ( שמ"ב יט 21 ; מל"א יא 28 ) , שלאחר מרד ירבעם הופכים לממלכת הצפון ואף נקראים "בית ישראל" ( עמ' ה 1 - 6 ) ו"בית יוסף" ( עו' 18 ) , ונזכרים גם בתקבולת ל"בית יהודה" ( זכ' י 6 ) . גם השם "יוסף" כשלעצמו מופיע כייצוג של ממלכת הצפון ( עמ' ה 15 ; ו 6 ; יח' לז 16 - 22 ; תה' עח 67 ) . נמצא שמרבית אזכורי "יוסף" נקשרים עם שבטי הצפון או הממלכה הצפונית . זו הסיבה שמרבית החוקרים משוכנעים ברקע הצפוני הקדם-גלותי של סיפור יוסף, כמו למשל רומר ( סיפור יוסף, עמ' 190 - 192 ) שמבהיר זאת, למרות שהוא עצמו מתנגד לתיארוך המקדים .
|
|