|
|
עמוד:275
[ 275 ] ס י פ ו ר י ו ס ף ב ה י ב ט פ ו ל מ ו ס י בית מקרא סו / ב ( תשפ"א ) 18 טקסט נוסף ששולב ומקנה ליהודה להיוולד דויד, השליט הנבחר ( לח 29 ) . 19 דבריו האחרונים של יתרון מופיע בסיום הסיפור ועניינו צוואת יעקב ( מט ) . יעקב מבליטים באופן מפורש את מעמדו של יהודה ( מט 8 - 12 ) מול ראובן ויוסף ( פס' 3 - 4 ו- 22 - 26 ) : "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" . עימות הגמוני זה עולה גם מרשימות היחס הפותחות את ספר דברי הימים . ליהודה והנלווים אליו מוקדשים שלושה פרקים ( דה"א ב 2 - ד 43 ) והוא מקדים את ראובן . כמו כן, את המעבר לרשימות היחס של השבטים האחרים מקדימה פתיחה ( דה"א ה 1 - 2 ) , שנועדה לענות על השאלות הבאות : מדוע ברשימות היחס יהודה הוקדם לראובן, מדוע עברה הבכורה מראובן ליוסף, וכיצד יהודה 20 ניתן אף לומר, שהעימות בין יהודה לבית יוסף "גבר באחיו ולנגיד ממנו" . הוא DNA-ב של תולדות ישראל בימי הבית הראשון והוא ממשיך להתקיים 21 לכן אין תֵּמַה שעימות זה מוצא את בהיסטוריוגרפיה של ימי הבית השני . ביטויו הגלוי גם בסיפור יוסף באמצעות תיאור היחסים בתוך המשפחה . בסופו 18 סיפור יהודה ותמר ( בר לח, וראו : הע' 15 ו- 16 לעיל ) מחזיק שני פולמוסים סמויים : האחד מתייחס למוצאה העלום של תמר ומבטא יחס חיובי לנישואי תערובת, והאחר מתייחס לאי-הזכרת שמו של דויד, צאצאו של פרץ, בנם של תמר ויהודה . מכל מקום, לא ארחיב בנושא זה, לא רק משום המחלוקת בדבר הקשר של פרק לח לסיפור יוסף, אלא משום שכתבתי על כך, וראו : אמית, פולמוסים סמויים בבראשית לח . 19 ראו למשל : סרנה, בראשית, עמ' 331 , 335 - 337 ; ונהאם, בראשית, עמ' 470 , 475 - 479 ; הופ, בראשית מט, עמ' 352 - 353 , 522 - 530 ; ברוגמן, בראשית, עמ' 365 - 366 ואחרים, המדגישים שברכות יעקב הן משניות לסיפור יוסף . 20 החוקרים מסכימים ( יפת, דברי-הימים, עמ' 132 - 133 ) , שפסוקי המסגרת של פתיחה זו ( דה"א ה 1 א ו- 3 א ) הינם חזרה מקשרת, ומה שביניהם ( 1 ב + 2 ) זו תוספת, שיפת מכנה אותה מדרשית, והיא משקפת את יחסי הכוחות הבין-שבטיים . לפי דה"י הבכורה עברה מראובן, משום שחילל את יצועי אביו ( בר' לה 22 ; מט 3 ) , וניתנה ליוסף כנראה בעקבות ברכת יעקב לאפרים ומנשה ( בר' מח 5 ) . תיאור יוסף כבכור מלמד על מעמדו וכוחו, אך למרות זכותו המעשית, יהודה גבר על אחיו ומלכות עולם ניתנה לו . גם ברכת יעקב ליוסף ( בר' מט 22 - 26 ) מבהירה מדוע ניטלה מלכות עולם מיוסף ונתנה ליהודה . תיאור יוסף כנזיר אחיו מתפרש לפי אונקלוס ורש"י כנבדל מאחיו, ולפי רשב"ם, המפרש נזר כעטרה, יוסף הוא מי שמלך על אחיו והכוונה לחלומותיו, או למעמדו במצרים . אשר לבעל דה"י, רק טבעי שבעקבות שיבת ציון הוא רואה ביהודה את מי שגבר על אחיו, יתרה מזאת, תהליכי חיבור ועריכה היו נתונים בידי יהודאים . 21 בעוד שספר מלכים הדויטרונומיסטי מתאר את ההיסטוריה של ממלכות יהודה וישראל זו לצד זו, גם ספר דה"י המאוחר — שמוקדש להיסטוריה של ממלכת יהודה, כי רק בה ראה בעל דה"י את המשכו של בית דויד — אינו מתעלם מקורות ממלכת ישראל, כדברי יפת ( אמונות ודעות, עמ' 270 - 271 ) : "ראינו עד כאן כי ספר דה"י מתאר בשלמות את כל הקשרים בין ממלכת יהודה ובין ממלכת ישראל, ולא עוד אלא שהוא מנצל את כל
|
|