|
|
עמוד:12
[ 12 ] יג א ל ב ל ו ך ו נ ת ן ו ס ר מ ן בית מקרא סו / א ( תשפ"א ) המקרא, לשיטתו של גרינברג — ערכם הייחודי של כל אדם — לא התקיימה בקרב אותם שבטים . אנו ערים היטב לפער הזמן בן אלף השנה לערך שבין ממלכת מארי בימי זימרי-לים ובין ממלכות ישראל ויהודה בתקופת המקרא, ומודעים לכך שבין שני האזורים מפרידים כ- 800 ק"מ בדרך החוצה את המדבר הסורי . עם זאת, אנו סבורים כי עדות לקיומה של חברה במזרח הקרוב הקדום, בה נהגה הבחנה עקרונית בין דם לדמים — כלומר, בין דיני נפשות לדיני ממונות — אך לא עקרונות כמו ערכם הייחודי של חיי כל אדם, מקרבת את הדעת לכך שגם בחברה העתיקה ממנה התפתח עם ישראל כפי שהוא מתואר במקרא התקיים בשלב כלשהו מצב דומה . במילים אחרות, אנו סבורים כי עקרונות היסוד של חוקי המקרא, עליהם הצביע גרינברג, הנם פועל יוצא של התפתחות היסטורית ממושכת, זיקוק רב שנים של נוהג משפטי בלתי-אחיד . ב . מכתבי מארי המביעים הבחנה בין דיני נפשות לדיני ממונות 1 . מכתב בנוגע לחטיפת אדם ומכירתו ( 1 - 3 ) אל אדוני אמור, כך אידּין-אַנּוּ עבדך : ( 4 - 9 ) האיש הנושא אליך את מכתבי זה ( הנו ) תושב הנפה שלי המתגורר בכפר ( של שבט ) יָ ( א ) וּם-מַ-חַ'מּוּ . הוא בא אלי וכך ( אמר ) : "אחי נחטף ( מילולית : נגנב ) בנפה שלך ונמכר תמורת כסף . הורה לבצע חקירה ! " ( 10 - 19 ) שלחתי ( הוראה ) וחיפשו אותו . תפסו את האיש שחטף את אחיו ( של המתלונן ) בעיר זַלפַּח' והובילו אותו אלי . חקרתי אותו : "מדוע מכרת איש בכסף ? " והוא ענה לי : " ( אכן, ) מכרתי אותו, עשֵה כפי שאתה רואה לנכון" . ( עניתי לו : ) "מה ? כפי שאני רואה לנכון ? אתה תלך אל המלך ! " ( 20 - 30 ) שמתי עליו אזיקים, מסרתי אותו למתלונן ( האיש שאחיו נחטף ) ואמרתי : "לך ! הובל אותו אל המלך ! " אז קם אחיו ( של החוטף ) ואמר : "אחי בל יגיע אל המלך ! יש ביכולתי לשלם כסף ( בתמורה לעוול שגרם ) " . אמרתי : "במקרה של דיני נפשות יתקבל כסף ? ! כסף ? ! " קשרתי אותו ( את החוטף ) ונתתי אותו בידי המתלונן . ( 31 - 41 ) אך הנה, האיש ( החוטף ) נמלט . שלחתי ( הוראה ) , ( אז ) אספו את בני משפחתו ( המורחבת ) והחזקתי בהם כבני ערובה . מסרתי את אחיו ( של
|
|