|
|
עמוד:9
[ 9 ] ב י ן ד ם ל ד מ י ם ב ח ו ק י ה מ ק ר א ו ב מ כ ת ב י מ א ר י בית מקרא סו / א ( תשפ"א ) מאות קילומטרים ומאות שנות היסטוריה — הממלכות הדרום-מסופוטמיות בין המאות הכ"א והי"ח לפנה"ס, הממלכה האשורית התיכונה במאות הי"ג - י"ב לפנה"ס וממלכת החיתים שבאנטוליה במאות הי"ז - י"ג לפנה"ס — בקטגוריה אחת של "חוקים בכתב היתדות" היא פשטנית מדי . הרי מדובר בחברות שונות בהרכב אוכלוסייתן ובמבנה הפוליטי שלהן, וסביר להניח שגם השקפות היסוד 6 שרווחו בהן היו שונות במידה ניכרת זו מזו . גם בנוגע למקרא, גישתו של גרינברג נתקלת בקושי הכרוך בהבדלים בין קובצי החוקים לנוהג המשפטי המשתקף בחלקיו הסיפוריים של הקורפוס המקראי . לדוגמה, גרינברג מסביר את חוסר ההתאמה בין הדרישה הבלתי- מתפשרת של חוקי המקרא להטיל עונש מוות על רוצח ובין החלטת דויד — בעקבות סיפורה של האשה מתקוע — לחוס על חיי בנו אבשלום, רוצח אחיו אמנון ( שמ"ב יד ) , ב"כוחו של המלך לתת מקלט להורג את הנפש, במקרים 7 אך האם לפנינו מקרה חריג, או דווקא עדות מיוחדים", מבלי לפרט יותר מכך . לנוהג משפטי שהתקיים בממלכת יהודה — נוהג שסתר את השקפת היסוד 8 ושמא המחברים של הדורשת עונש מוות על רצח והותיר למלך סמכות חנינה ? קובצי החוקים ניסו להעמיד מציאות משפטית כפי שראוי שתהא לשיטתם, גם בניגוד לנוהג המשפטי הרווח בחברה בה פעלו אותם מחברים עצמם ? במילים אחרות, האם קובצי החוקים היוו תיאור מהימן של דרכי המשפט במציאות החברתית של עם ישראל הקדום, או ניסיון לשינוי המציאות הקיימת על פי 9 עקרונות יסוד חדשים ? 6 ג'קסון, הרהורים על החוק הפלילי, עמ' 33 , 39 - 41 . 7 גרינברג, הנחות יסוד, עמ' 22 . 8 במקרה הזה, ג'קסון הסכים עם גרינברג שמדובר במקרה חריג ולא בחנינה גמורה אלא באיום בעונש כלפי מי שייטול לעצמו את תפקיד גואל הדם ויפגע בבנה של האישה מתקוע ( ג'קסון, הרהורים על החוק הפלילי, עמ' 61 - 62 ; ג'קסון, חוקי חוכמה, עמ' 152 - 157 ) . אולם מנוסח השבועה שנשבע דויד : "חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְאָרְצָה" ( שמ"ב יד 11 ) , עולה כי בעיניו די היה באיום זה כדי להרתיע גואל דם פוטנציאלי — דבר השקול בפועל לחנינה לבן האישה שרצח את אחיו, מבלי שהבן יידרש לחפש מקלט במקום מיוחד . יתר על כן, כאשר האישה מתקוע עוברת מהמשל לנמשל ומבקשת מדויד להשיב את אבשלום מארץ גשוּר — כלומר, להבטיח שהוא יוכל לשוב לירושלים מבלי להיענש על רצח אמנון — דויד נעתר לכך בהוראה ישירה ליואב ( שמ"ב יד 21 ) , וכעבור שנתיים אף מקבל את פני אבשלום ( שם, 33 ) . קשה שלא לראות בכך חנינה בפועל לאבשלום על רצח אמנון, להבדיל ממקלט זמני שהוא קיבל דווקא בארץ גשוּר ( שמ"ב יג 37 - 38 ) . 9 שאלה זו נותרת במקומה גם אם מניחים שקובצי החוק שבמקרא לא נועדו לשמש כהוראות
|
|