|
|
עמוד:14
14 | להחזיק את הגשר הזה - מסע חינוכי תחת אש ההפעלה, אזור מוגן מירי . בין היתר, בישיבה החלטנו להפעיל את המוקד העירוני לשאלות הציבור, להעמיד כוננים במחלקות הרווחה והחינוך, להיערך לשימוש בציוד ממחסני החירום, כדוגמת גנרטורים, ולהיערך לקליטת מפונים או ניצולים מאזור הקרבות . רכב הסתובב בשכונות החרדיות, ומערכת הכריזה שלו ניגנה הקלטה ביידיש ובאנגלית : "החלה מלחמה, נא לפזר את חגיגות שמחת תורה ולבטל את ההקפות השניות" . בשעה 20 : 11 נפל טיל במרחק 30 מטר בלבד מבית כנסת ובו מאות ילדים, שרקדו על כתפי אבותיהם – ואז נענו גם אחרוני המתפללים להוראות וחזרו לבתיהם . בטלוויזיה שבמרכז ההפעלה רצו תמונות מהנעשה בדרום, ובין החלטה להחלטה, העיניים התלחלחו . על המסך הופיעה כותרת, "חמישה הרוגים בדרום", ולכולנו נשבר הלב . כמה נורא, חמישה הרוגים בעיצומו של חג שמחת תורה . כל כך מעט ידענו אז, עוד לא היה לנו מושג מה באמת קורה . ישראל פרץ, אחד העובדים הבכירים בעירייה, לא שמע שום דבר משני בניו שהיו במסיבה בדרום . יחד צפינו בסרטונים בטלגרם וניסינו לראות אם הם מופיעים בהם, כדי לנסות להבין היכן הם ומה קרה להם . עד מהרה הבנו שמשפחות נוספות בעיר לא שמעו מילדיהן ופתחנו מוקד נוסף למשפחות הנעדרים . עברתי בין בתי המשפחות ובתוך הדאגה, הלחץ והמתח, נתתי חיבוק וניסיתי להרגיע, להחזיק את התקווה . בימים הראשונים עזרנו למשפחות לחפש את בניהן ובנותיהן בבתי החולים ותמכנו בהן . נמצאנו איתן גם כאשר קיבלו את הידיעה הקשה, על זיהוי הגופה של יקירן או יקירתן . היינו עמן ברגע שבו החיים עמדו מלכת והסיפור השתנה לעד . היינו שם בשבילן ברגע הבלתי נתפס הזה של כאב . ידעתי - איננו יכולים לשנות את רוע הגזירה, אבל אנחנו יכולים להשתדל שאף אחד לא יהיה לבד בעת משבר .
|
|