|
|
עמוד:14
מבוא | 13 והקהילתיות שלו, אלה שההומניזם הקלאסי הזניח במקרה הטוב ותקף במקרה הרע . צד המעשיוּת בהֶלְחֵם ״הומניזם מעשי״ נטוע במספר תובנות : ראשית, עלינו ללמוד מן השמרנים ומההיסטוריה, ולהכיר בכך שמהפכות, מטבען, הן יצור הפכפך ובלתי-צפוי, ועשויות להוביל לתוצאות הפוכות מהמצופה, אפילו מנקודת מבט פרוגרסיבית . ניתן בהחלט להוביל שינויים בחברה, ואפילו שינויים רדיקליים, אך אני מחזיק בדעה שיש לעשות זאת בהדרגה ובזהירות, תוך התבססות על ניסוי וטעייה, כמו למשל באמצעות תוכניות פיילוט ובחינה מתמדת של יעדים והשגתם . בעבור ההומניזם המעשי, מבחן התוצאה חשוב לא פחות ממבחן הכוונה . זאת בניגוד מפורש לעמדה הפרוגרסיבית, המתמקדת בעיקר בכוונות . המעשיוּת תנחה את פעולתנו לכל אורך הדרך : בעיצוב מדיניות, בפנייה לציבור הישראלי והבינלאומי, בגיוס תמיכה, משאבים והשפעה וכן הלאה . פעמים רבות, פעילות ופעילים פוליטיים נוטים להתעלם מכך שאידיאלים חשובים לרוב בני האדם פחות מאשר פתרונות מעשיים לבעיות ולאיומים המיידים שבחייהם . בישראל, הבעיות חמורות והאיומים מחרידים . מכאן שהתרחקותה של הפרוגרסיביות השגורה ממעשיוּת היא התרחקות ממה שחשוב למרבית האנשים . זהו הריק שלתוכו משתחל הפופוליזם . הפופוליסטים מזהים את המצוקות הללו בקרב הבוחרים, ומציעים להן פתרונות קיצוניים ומלהיבים . בדרך כלל אלה פתרונות פשטניים ולא ישימים, המוכְרים לציבור אשליות המתודלקות בשנאה, באפליה ובהתבדלות . יחד עם זאת, פופוליסטים מצליחים לטעת בציבורים רחבים תחושה שלכל הפחות מתייחסים לבעיותיהם, רואים אותן ומייחסים להן חשיבות . זהו אחד הכשלים המרכזיים שההומניזם המעשי מבקש לתקן . הצעתי בספר הזה איננה הצעה לשינוי מהותי של ערכי הליבה של הפרוגרסיביות, אלא לניתוב ראוי יותר שלהם, לפריטה
|
|