|
|
עמוד:13
12 | כשלי הפרוגרסיביות : קריאה להומניזם מעשי קרובות כמסמנים ריקים, נעדרי תוכן קונקרטי . במילים אחרות, השמאל-מרכז הישראלי נמנע מעיסוק ממשי בסוגיות שעל סדר היום הציבורי או מהצעה של תוכנית פעולה, ומגביל את עצמו לדיון באופן קבלת ההחלטות . זו העדפה של הצורה על פני התוכן . בעשור האחרון הפרוגרסיביות רוקדת בכל רחבי העולם המערבי מעין ״טנגו״ עם הפופוליזם הימני — הראשונה ניזונה ומתחזקת מהפחדים שהשני מציף, ולהיפך . בספר זה אבקש להציע מעין תיקון לבעיה, בדמות רגישות פוליטית חדשה שאכנה ״הומניזם מעשי״ . זאת בין היתר משום שבעוד בארצות-הברית ובאירופה התחביר הפרוגרסיבי נכשל במבחן ההומניזם אך גם בגיבוש אסטרטגיה מעשית, חלקים נרחבים בשמאל-מרכז בישראל מדמים לעצמם שהם מקריבים את ההומניזם על מזבח המעשיוּת ( כמו למשל בניסיון להתמרכז כדי למשוך יותר תמיכה ציבורית ) . כל זאת בשעה שבפועל, כלל לא בטוח שמתעדפי המעשיוּת בשמאל-מרכז מקדמים אותה ; הלוא פעם אחר פעם מתברר שחיקויים חיוורים של המרכז או הימין אינם מניבים תמיכה ציבורית רחבה . כמו הפרוגרסיביות, ההומניזם המעשי מזהה שהשוויון הפרוצדורלי-טכני שהליברליזם מקדם אינו מספק . לא די בהחלתו של שוויון כזה על קבוצות מודרות ומוחלשות ללא הכרה בכך שנקודת הפתיחה שלהן מצויה הרחק מאחור . אלא שבעבור ההומניזם המעשי, זהו רק אחד משורה ארוכה של כשלים חברתיים, ולא בהכרח החשוב שבהם . כמענה, אני מבקש להרחיב את המסגרת האידיאולוגית השמאלית . ההומניזם שאני מציע כאן איננו שיר הלל לפרט האינדיבידואלי, על צרכיו ורגישויותיו, אלא גישה המבקשת לחרוג מעבר לו, לייצר חיבורים וקהילות . הומניזם כזה חותר ככל האפשר להכלה של רגישויות אנושיות, תוך שמירה על משמעותו ועל ייחודו של הפרט . הדבר נעשה מתוך התבוננות מעמיקה לא רק על האדם כפרט, אלא גם על הזיקות החברתיות
|
|