|
|
עמוד:12
מבוא | 11 בניסיון לאבחן כראוי את כשליה ונזקיה של הפרוגרסיביות במסגרת המקומית, וכן לשרטט אופק לגאולה שלה . זה עשורים לא הציג השמאל בישראל חזון חלופי רציני לימין הפופוליסטי או המשיחי . אין בנמצא דמיון פוליטי משכנע, מקיף ומסעיר המתכתב עם הפחדים, הצרכים והרגישויות של רוב האוכלוסייה הישראלית . אין מודל שמאפשר לשמאל לייצר בריתות פוליטיות בלי לאבד את הזהות הערכית שלו או לפחות לטשטש אותה מאוד, וכך הלך המחנה והצטמצם לשמירה על המוסדות הדמוקרטיים ועל הפרדת הרשויות . זו משימה חשובה, אך היא רחוקה מלהיות מספקת . היא אינה נוגעת לחיי היומיום של האזרח הקטן, ומכאן שאינה יכולה לשמש מצע רחב וסוחף . מה שנותר הוא סדרה לא קוהרנטית של צעדי בלימה מבוהלים נגד מגמות אנטי-דמוקרטיות, במקום דרישות קונקרטיות לפעולה ולשינוי . בתוך הוואקום הזה, נעשה התחביר הפרוגרסיבי לחיל החלוץ 3 כפי של הליברליזם בכל רחבי העולם, ובהדרגה גם בישראל . שאדגים לאורך הספר, הפרוגרסיביות במתכונתה הנוכחית אינה ערוכה לתפקיד מוביל זה, משום שהיא מקדמת פוליטיקה של התבודדות ופירור בריתות וקואליציות, ולכן מכשילה את הרחבת מחנה השמאל ואת חיזוקו . בהיעדר חזון פוליטי נותר השמאל אנמי וחלול, נטול עוגן רעיוני, והלכה למעשה מתפקד כמרכז . ״שמאל״ מעין זה מתמחה במיזוג בין רעיונות שמרניים לליברליים, ולכן המנעד הפוליטי כולו נע תדיר ימינה . גם הרעיונות המזוהים ביותר עם המרכז — מתינות, תמיכה ציבורית רחבה ומוסדות דמוקרטיים חזקים — נעדרים את החזון הפוליטי הנחוץ . אלה רעיונות שקשורים בסגנון הממשל יותר מאשר בתוכן שלו . חרף חשיבותה של השמירה על שדה פוליטי תקין, הרעיונות הללו מתפקדים לעיתים 3 ראו מילון מונחים להבחנה בין שמאל לליברליזם .
|
|