|
|
עמוד:14
14 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה מגלה לאקאן שהוא משתוקק לדעת מכוח מה ישנו האנליטיקאי . פרויד הגדירו כרופא נפש ומומחה לטיפול בדיבור ויחסי העברה . לאקאן החוזר לפרויד, מיקם אותו כאובייקט בשפה הקשוב ללא-מודע ממשי, "ומספק 5 המחקר מבקש להתמודד עם שאלתהגנה מהאינסופי של ההתענגות" . זהותו של האנליטיקאי בתהליך הטיפולי . המושג ל ( אי ) היות חוצה את יחסי ההעברה, מרחיב את מיקום האובייקט, ומקנה לאנליטיקאי מעמד המשלב בזהותו היבט בין תחומי של אדנות ועבדות — יסוד מ ( ת ) פורר המושם לעל באקט . מושג זה מאפשר להכניס להעברה ממד של רגרסיה שחורג מיחסים מופנמים אל התהוות השפה והאני . הסובייקט, שהשפה מנשלת אותו מעצמו, 6 האנליטיקאי כאובייקט שומעמחפש מגע שירגיע את הרטט של גוף מדבר . את רעד הסובייקט ויודע : "אתה כבר שם" בדרך ל ( אי ) היותך . הריפוי בשפה מאפשר לסלול את הדרך ל ( אי ) היות מכוח הסובייקט לפועל האני . האדם הוא בן שפה שנידון להיאבק עם כוחה המאיין והיוצר . המהלך המחקרי — שלילה, 7 אותה כינה אקט, יוצר "מגשים תבנית מושגית שעומדת ביסוד השלילה", 8 שצומצמה במחקר לנוסחההגל "תנועה אוניברסלית של תודעה עצמית", ל ( אי ) היות . בן השפה נתון לחסדי אדנות מפוררת, ונאבק לשחרור מעבדותו למבנה השפה ( הדבורה ) . במובן זה הטראומה של הסובייקט — זה שמדבר, 9 הוויה זו יכולה להתגשםנושאת הוויה של פירוק וכינון בעת ובעונה אחת . ברוח של הֶגל כאשר השלילי בתור העצמי הינו חיובי — תנועה פנימית שחורגת לכוֹלוּת, בבחינת רוח האני שעשה את מציאותו ( לעבוד, ליצור ) 10 שווה למהותו . חקר הממשי, שמנסה לתאר את המעשה הטיפולי, מבוסס על מושג "השלילה המכוננת" — מתודה שתורגמה במחקר ל"רדוקציה של הסמלי" במונחי שפה . השלילה המכוננת אינה חלק מתאוריות שמסתמכות על היש ורואות באין חסך שיש רק למלאו . השלילה ככזאת מביאה את האין למרכז 5 מילר, 9002ב, עמ‘ 103 . 6 לוין, “חיי המתים“, 9991א, עמ‘ 81 . 7 ראו יובל, ,2001 עמ‘ 89 . 8 § 194 1807, , Hegel Žižek , 2006, pp . 343 - 382 9 Hegel , 1807, 37 ,§ 59 § 10
|
|