|
|
עמוד:6
מתהווה אני ממשי היוצר את גבולות שפתו ועולמו, וזאת מתוך שלילת קיומו כסובייקט . המושג ל ( אי ) -היות כולל שלושה מרכיבים : שלילה, אקט ויוצר, שלאורכם מתפתח הספר . המתודולוגיה שמובילה את פרקי הספר היא חקר הממשי מבית מדרשו של ז'אק לאקאן, שיטה שניתן לתרגמה כרדוקציה של הסמלי . המושג ל ( אי ) היות מרחיב את השדה הממשי של לאקאן, בהיותו גרעין זהותי שנוגע בה-בעת בחוויה מאיינת של עולם אחר, החורג מהעצמי ( יסוד השלילה ) , ובדחף לסמן את האַין, הנחרג, בעולם הזה ( אקט יוצר ) . לספר שלושה פרקים מרכזיים : 1 . מבוא לממשי — קליניקה ולא-מודע . 2 . מדרגות לאני ממשי — שלילה ואקט . 3 . גילוי אני ממשי-יוצר . מֵעבר לנגיעתו של המושג ל ( אי ) היות בתחום הקליני, הוא מרחיב את ההבנה המדעית והתרבותית בנושאים של שפה, גוף ונפש, גבר ואישה, ועד להתענגות על פרי התשוקה במחשבה ובמציאות . מושג זה מכניס לפרקטיקה ממד רוחני-פילוסופי, שמעשיר את מדעי האדם בהיבט הפרגמטי של הריפוי והתיקון האנושי, לצד העמקה של תובנות על חיים ומוות, שלילה מכוננת, מות האֵל וחופש בחירה . ספרו של חגי סורוצקי מצליח לתת פרשנות מרתקת לקורפוס המסובך של לאקאן, ומזקק את המקור השפתי ואת גרעין השלילה שבפילוסופיה הקונטיננטלית . יתר על כן, המחבר עושה שימוש רגיש בחומרים ספרותיים . האינטגרציה בין שלושת תחומי הידע מאפשרת לעבד ולנסח בסיס בין- תחומי להגדרת הפסיכואנליזה בת-זמננו, ו"הבלשנות החדשה", כפי שכינה זאת לאקאן, שפה ממשית מְרַפּאה ויוצרת . האיווי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה מהווה פריצת דרך באשר לתפיסת הטיפול הנפשי המסורתי . זהו ניסיון להבין את הריפוי על רקע של חריגה עצמית אל המרחב החוץ-נפשי — שדה הממשי . בכך מתחוללת חריגה מהקונבנציה המסורתית של הטיפול בדיבור אל הטיפול בשפה, והולכתה אל כיבושים צורניים ואינטימיים בשדה התאוריה והמציאות . מעבר לכך, הספר מהווה מדריך חיוני לכל מטפל וחוקר כיצד להיות קשוב למגע הבלתי אמצעי בין נפש, גוף ורוח האני, שמתחולל בדרמה האנליטית ובכל מפגש אינטימי ומפרֶה . זהו ספר חדשני, חתרני, ופורץ דרך חדשה להבנת האדם ולדרכי הטיפול הקליני . אבי שגיא העורך
|
|