|
|
עמוד:9
8 | ירדן : זהות והישרדות הביטחון הלאומי שלה ועל הבנת מקומה של הממלכה במרחב המזרח-תיכוני . לספר שלושה חלקים, שווים באורכם פחות או יותר . החלק הראשון, ובו פרקים 1 – 3 , עוסק באינטראקציה הפוליטית המשולשת בין ירדן, ישראל והפלסטינים מאז ייסודה של האמירוּת ב- 1921 ועד מותו של המלך חוסיין ב- 1999 . החלק השני, ובו פרקים 4 – 6 , עוסק בהתפתחותה של הזהות הירדנית הלאומית הייחודית, במתח הפנימי הגובר בין הירדנים לפלסטינים בממלכה ובזיקה בין שאלות של זהות לשלום עם ישראל . החלק השלישי, ובו פרקים 7 – 9 , עוסק בתקופתו של המלך עבדאללה השני, מ- 1999 ועד היום . שלושת החלקים קשורים זה בזה ונבנים זה על יסוד זה . החלק הראשון מראה כיצד פיתחה אמירוּת עבר הירדן, ולאחר מכן גם ירדן, אינטרסים משותפים בקשר לשאלה הפלסטינית עם היישוב היהודי בארץ ישראל, ולאחר מכן גם עם מדינת ישראל . בזכותה של שותפות אינטרסים זו השלימה ישראל עם הסיפוח הירדני של הגדה המערבית אחרי המלחמה של 1948 , כאשר שתי המדינות חברו יחדיו במטרה להכיל את התנועה הלאומית הפלסטינית המובסת . מלחמת ששת הימים והכיבוש הישראלי של הגדה המערבית פירקו את הארכיטקטורה המדינית הזאת שנוצרה לאחר 1948 . אף שאינטרסים משותפים הוסיפו להתקיים בסוגיה הפלסטינית, מידת ההסכמה ההדדית בין שתי המדינות הלכה ופחתה, בעיקר סביב המחלוקת הגלויה על עתיד השטחים שנכבשו ב- 1967 . המציאות החדשה לאחר 1967 הקימה על רגליה את התנועה הלאומית הפלסטינית, שבכוחותיה המחודשים הציבה אתגר קיומי בפני ממלכת ירדן, על אוכלוסייתה הפלסטינית הגדולה . העימות הישיר הסתיים במלחמת האזרחים של ״ספטמבר השחור״ ב- 1970 , כאשר צבא ירדן מחץ את הכוחות הלוחמים הפלסטיניים שהתמקמו בגדה המזרחית של הירדן אחרי 1967 . החלק השני עוסק בהתפתחותה של הלאומיות הירדנית הייחודית וביחסים המורכבים בין הירדנים לבין הפלסטינים בגדה המזרחית בתקופה שלאחר 1967 . על רקע ההקשר ההיסטורי שתואר בחלק הראשון, מוצג בו האתגר הקיומי שהציבה תחייתם הלאומית של הפלסטינים בפני הממלכה
|
|