|
|
עמוד:10
— 9 — 1 שֵם האישה שעמדה למות היה הוֹרְטַנְסִיָה . היו לה עיניים כהות והיא אף-פעם לא דיברה בקול רם . רק על הצחוק שהיה ממלא את פיה, ובורח לה כמעט בצעקה “אוי אימא שלי“ עדיין לא למדה לשלוט . היא העבירה חלק גדול מהיום כותבת במחברת כחולה . היה לה שיער ארוך קלוע בצמה שירדה על גבה והיא הייתה בחודש השמיני להריונה . היא כבר התרגלה לדבר בשקט, במאמץ, אבל התרגלה . למדה כבר לא לשאול שאלות, לא לחפש הסברים, לקבל את התבוסה שחדרה עמוק פנימה, עמוק מאוד . היא סבלה רעב, וקור, והברכיים כאבו לה אבל היא לא יכלה להפסיק לצחוק . היא צחקה עכשיו כי אֵלְוִוירָה, הצעירה בחברותיה, מילאה כפפה של צמר בגרגרי חומוס 1 ועשתה ממנה ראש של בובה . כובד הגרגרים הִקשה עליה להפעיל את ראש הבובה אבל היא לא נכנעה . אצבעותיה הקטנות נאבקו בכפפת הצמר וקולה הצפצפני במתכוון ליווה את מופע הפנטומימה שעשתה כדי להבריח את הפחד . הפחד של אֵלְוִוירָה . הפחד של הוֹרְטַנְסִיָה . הפחד של נשים שכמותן התרגלו לדבר בשקט . הפחד בקולן . הפחד בעיניהן החומקות מלראות את הדם, מלראות את הפחד בעיני בני משפחותיהן . זה היה יום הביקורים . האישה שעמדה למות לא ידעה שהיא עומדת למות . 1 אחת משיטות העינויים של האסירים הפוליטיים בדיקטטורה בספרד הייתה לאלץ אותם לכרוע על הברכיים על רצפה מכוסה גרגרי חומוס או גרגרי תירס .
|
|