|
|
עמוד:14
פרולוג אישי | 13 התודעה העצמית של רבים בקִרבה, שצמחה כתוצאה מתהליכי סוציאליזציה המנתקים את אמונותיה וערכיה מתנאי הקיום החומריים והפרגמטיים שלה . ככלל, המודעות לזהותי העצמית לא נוצרה באופן פתאומי . הַצמיחה בחברה סגורה בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים לא יצרה אילוצים שחייבו תהיות ושאלות החוצות את גבולות הזהות המקומית . אף על פי כן, בשלב מוקדם יחסית התחילו לצוץ שאלות הנוגעות לייחודיות הזהות הקבוצתית ביחס לקבוצות שייכות אחרות . תחילה השיוך המשפחתי . ככל שצמחתי באווירת היישוב המסוגר יחסית, וחרף תחושת הביטחון האישי, כך התבהרה השפעתה של השייכות המשפחתית על חוויות האדם כחזקה מכפי שיכולתי להניח . שפת ההתנהלות ביישוב וקודי ההתנהגות בו התבססו על השיוך המשפחתי . גודל המשפחות הכריע את יחסי הכוח בחברה — לא רק בנוגע לשלטון המקומי ולקואליציות הכרוכות בכך, אלא גם בבית הספר וביחסם של המורים לתלמידים . ההשתייכות למשפחות גדולות או חזקות, וכן ההון החברתי של תלמיד זה או אחר, הכתיבו את יחסם של הנהלת בית הספר ומוריו . במקביל, יצירת רשתות חברתיות על-משפחתיות אִפשרה הצבה של אתגר בלתי מבוטל לשיוך המשפחתי . בתקופה ההיא לא הייתי מודע לתיאוריית ההון החברתי, גם לא למידת השפעתו של ההון החברתי, כמערכת קשרים שניתן לתרגמה להשפעה על הסביבה החברתית, על מרחב ההזדמנויות שיש לאדם בסביבתו החברתית . עם זאת, אני זוכר את חשיבותן של האינטואיציה והאוריינות החברתית כמרכיבים בולטים בהתנהלות מול המבנה החברתי הפטריארכלי והשמרני . עם הזמן, במיוחד בשלב לימודיי בתיכון, התחיל לצוף ממד נוסף של השייכות החברתית המשפיע רבות על האופן שבו אדם תופס את העולם, והוא הזיקה בין קבוצת השייכות שלי ביישוב לבין קבוצות שייכות אחרות ביישובים מסביב . אומנם לא הייתה תחבורה ציבורית נאותה באותה תקופה, והבעלות על רכב הייתה נדירה, אך בכל זאת הגעתי מפעם לפעם לכפר יאסיף ( كفر ياسيف ) השכן . זהו יישוב שרבים מהמורות והמורים שלימדו אותנו ביסודי ובחטיבת הביניים באו ממנו . אורח חייהם והתנהלותם, ואף ניב הדיבור שלהם, משכו את תשומת ליבי לא רק לשונוּת, אלא גם לזיקה בין השכלה גבוהה לתפיסת עולם ולאורח חיים . לכך יש להוסיף שבחטיבת הביניים ובמשך שנות הלימוד בתיכון למדנו יחד תלמידים מארבעה יישובים דרוזיים שכנים — ירכא ( يركا ) , ג'וליס ( جولس ) , אבו סנאן ( أبو سنان ) וג'ת ( جث ) . על אף השונוּת בינינו כתלמידים, לזו ששררה בינינו לבין המורות והמורים שבאו מיישובים לא-דרוזיים מסביב הייתה השפעה חזקה הרבה יותר על התפתחות התודעה שלי, ובעיקר על הכמיהה שלי להיכרות מעמיקה יותר עם ״האחֵר״ . אחֵר במובן של הצורך בהכרה כחלק מבירור הזהות העצמית, כפי שהגדירוֹפרידריך הֶגל ב"פנומנולוגיה של הרוח" ( 2020 ) , יותר מאשר אחֵר לוינסיאני, במובן של אתגר אֶתי
|
|