|
|
עמוד:15
של הסטודנטיות בשיעורים, ונמצאנו נגררות אליו שוב ושוב . לאחר שמיעת מגוון דעות במהלך השיעורים, בסיום הקורס בחרתי להטיל על התלמידות משימה שכללה אלמנטים תרפויטיים : כתיבת רפלקציה אישית . הן התבקשו לתאר בהרחבה את תפיסותיהן בנוגע לשאלה אם תקופת הקורונה תרמה להעלאת מעמדן המקצועי או פגעה בו, ואם כן - מדוע . הממצאים שעלו העידו על מעמד מקצועי נחות עד כאב, ועוררו בי דאגה גדולה . נחשפתי לאין-ספור סיפורים אישיים ותיאורים כואבים של חוויות שחוו המורים בתקופת הקורונה ואף קודם לכן . ביטויים כגון "האופל החדש" או "מציאות מכבה אנרגיה", שבהם תואר מעמד המורה בישראל, נגעו לליבי עד כאב ולא אפשרו לי להישאר אדישה . חשתי חובה מקצועית להעמיק את למידתי בנושא ולהרים קול זעקה לכל עבר באמצעות כתיבת ספר זה, לא רק למען המורים בישראל, אלא למען ילדי ישראל ולמען החינוך בישראל . לאורך למעלה מ- 20 חודשים רואיינו אנשי חינוך מכל רחבי הארץ : מנהלים, מורים, גננות ויועצות, מקצתם בזום ומקצתם במפגש פנים אל פנים, והציגו תמונה כאובה במיוחד . חשוב לזכור ולהזכיר שהמורים הם הכוח המפעיל והמנוע שמניע של כל מערכת החינוך בישראל . הם ולא אחרים . הם אלו העומדים בחזית הכיתה, והם אלו הנושאים בנטל החינוך . חובתנו לשמור עליהם מכל משמר, וָלא - נפסיד כולנו, יפסיד כל עם ישראל וכולנו נשלם את המחיר . יש לציין שגורמים לא מעטים משפיעים על מעמד המורה, ומכאן גם האתגר הגדול בשיפור מעמד המורה . ואולם ללא הגורמים המרכזיים האחראים לקידום מעמד המורה בישראל - ממשלת ישראל ומשרד החינוך - לא ייעשה שום שינוי במערכת החינוך . משם תיפתח הטובה . בצידם, ניכרת גם השפעתם של אמצעי התקשורת והחברה בישראל, וגם עליהם מוטלת האחריות . אפשר לומר הרבה על העם בישראל : הוא עם נפלא שיודע להתגייס, לעשות, לתרום ולתמוך, בעיקר בעיתות יפה בוסקילה 14
|
|