|
|
עמוד:13
כדי להיות נוכחת באופן רגשי, ענייני ומעשי, לתת מענה לצורכיהם ולהשפיע על תנאי עבודתם . השתדלתי למתן עומסים ולהציב דרישות הגיוניות שניתנות להשגה . דאגתי שיהיה למורים הציוד הנדרש בלי לחסוך ובלי לחשוש שמא "יבזבזו" דפי צילום וכד' . לנגד עיניי עלתה אחת התיאוריות הראשונות שלמדתי בשנתי הראשונה בניהול, תיאוריית X ותיאוריית Y , והבנתי שאני בוחרת בתאוריית Y , זו שסומכת על המורים, שמאמינה בהם ומעניקה להם את כל הסמכויות שיכולתי להעניק במסגרת התפקיד . נתתי את מלוא האמון שלי במורים וסמכתי עליהם . דאגתי שהיחסים בינינו יהיו בלתי אמצעיים וילוו בכנות, בהתעניינות ובהשתדלות לעזור להם להצליח . בתקופות מאתגרות ישבתי איתם בחדר המורים וניסחנו תעודות, כתבנו תוכניות וחשבנו על אתגרים ועל דרכים להתמודדות . באירועים מיוחדים ליוויתי אותם מקרוב, יחד ישבנו על הריצפה, גזרנו, הדבקנו ועיצבנו לוחות מפעילים ולוחות מנחים . הדאגה, העזרה, האכפתיות והאמון שלי במורים קירבו מאוד בינינו ותרמו לאווירה נהדרת של עשייה משותפת וחדוות יצירה, שקידמו מאוד את המוטיבציה הפנימית של המורים לעשות את מלאכתם נאמנה . במרוצת הזמן ושנותיי בניהול, היקפי העבודה והדרישות מהמורים וממני כמנהלת גדלו מאוד והיו רוויי לחץ כמעט לאורך כל שנת העבודה . בשיתוף עמיתים למקצוע חקרתי את העומס והלחץ המופעל על מורים . הנושא הוצג במחקרים לא מעטים שפורסמו בארץ ובעולם, ונמצא כבעל השפעה שלילית על תופעות סומטיות הפוגעות בבריאות המורים, באיכות העבודה שלהם וביחסם למקצוע . ואז הגיעה מגפת הקורונה . עתה ליוויתי את המורים כתלמידיי בלימודים לתואר שני, בתפקידי כמרצה אקדמית בכירה במכללת אורות ישראל, אחת המכללות הגדולות לחינוך במרכז הארץ . גם בתפקידי זה דרכי נותרה אותה הדרך : מלמדת, מנחה, מלווה, יפה בוסקילה 12
|
|