|
|
עמוד:65
תמוז תשפ"ו, יולי 2026 גיליון 103 65 אישיים או פוליטיים על פני טובת הכלל מביאה לחורבן . נושא הסכנה למלחמת אזרחים, עולה לאחרונה שוב ושוב בהתבטאויות בתקשורת ובמאמרי דעה המתפרסמים בעיתונות ובאתרי האינטרנט . השאלה האם ישראל מתקרבת לכך נשמעת יותר ויותר בשיח הציבורי, זאת עקב קיטוב פוליטי חריף, ירידת אמון במוסדות המדינה, שיח דה - לגיטימציה של "הם" ו"אנחנו", ואף אירועי אלימות נקודתיים . כל אלה אכן מעוררים דאגה . עם זאת, ההיסטוריה מלמדת כי מלחמות אזרחים אינן פורצות כתוצאה מקיטוב בלבד או מ"רעש ברשתות החברתיות", אלא מצירוף מתמשך של תנאים מבניים עמוקים . נכון להיום, בישראל קיימים סימני אזהרה, אך לדעתנו עדיין לא התגבשה "תשתית מלאה" למלחמת אזרחים במובנה הקלאסי . אך חשוב לדעת, וכך למדנו מההיסטוריה, כי מלחמות אזרחים כמעט תמיד נראו בלתי סבירות, אפילו זמן קצר לפני שפרצו . לכן נדרש מבט מפוכח וזהיר – לא דרמטי, אך גם לא נאיבי . הבה נצלול מעט למהות המושג . מלחמת אזרחים ( Civil War ) זוכה להגדרות שונות התלויות בהקשר – משפטי, פוליטי או מחקרי . עם זאת, ניתן לזקק הגדרה "מוסמכת" המשלבת את התפיסה של המשפט הבין - לאומי ואת הקריטריונים של מדעי המדינה . ביסודה, מלחמת אזרחים היא מאבק אלים המתרחש בתוך גבולותיה של מדינה ריבונית אחת, בין קבוצות מאורגנות הנלחמות על השלטון, ו / או על שליטה טריטוריאלית ו / או על שינוי המבנה הפוליטי . במשפט הבין - לאומי, מלחמת אזרחים מכונה לרוב “סכסוך מזוין שאינו בין - לאומי" ( NIAC ) . לא מדובר במהומות חולפות או בהפרות סדר מקומיות, אלא בלחימה מתמשכת בהיקף משמעותי . התשתית ממנה נובטים זרעי מלחמת אזרחים היא קיומן של אידיאולוגיות מנוגדות : השקפות שונות על המשטר, החברה, האמונה הדתית, ועל מהות החיים המשותפים . החוקרת האמריקאית הנודעת למדעי המדינה, פרופסור ברברה וולטרס, שתחום התמחותה הוא היסטוריית מלחמות אזרחים, מצביעה על מספר גורמי מפתח המובילים למלחמת אזרחים : • שבר בלגיטימציה של השלטון – לא מחלוקת פוליטית רגילה אלא השתרשות תפיסה רחבה שהשלטון הקיים אינו מייצג ואינו חוקי . כאשר ציבור משמעותי שולל את עצם הזכות של הממשלה למשול – הסיכון למלחמת אזרחים עולה . • קיטוב זהותי בלתי ניתן לגישור – כאשר בקרב ציבור רחב הזהות ( דתית, אתנית, אידיאולוגית ) קודמת לאזרחות המשותפת, וכאשר הצד השני למפה הפוליטית נתפס כאיום זהותי קיומי . • פיצול בנאמנות למוסדות הכוח – כאשר קיימת פוליטיזציה עמוקה של הצבא, משטרה, שב"כ או של מערכת אכיפת החוק והמשפט אזי היסטורית, נחצה קו אדום . • משבר מתמשך כזרז – כאשר מתרחש משבר חברתי חמור, כמו משבר חוקתי ו / או קריסה כלכלית ו / או מלחמה חיצונית, הם עשויים להצית ולהאיץ תהליך שכבר הבשיל קודם . כך גם אירוע בטחוני חריג . ההבדל אינו בעצם האירוע החברתי החריג אלא באופן שבו הנהגה, תקשורת וחברה אזרחית מתווכות / משווקות אותו . • דה - הומניזציה של היריב הפוליטי – כאשר מתקיים מעבר משיח של מחלוקת לשיח של אויבים ובוגדים – זהו שלב כמעט הכרחי לפני התפרצות של אלימות רחבה . השיח החברתי - ציבורי בישראל נע מזה זמן רב על הציר המסוכן של "פשיסט" ו"בוגד" . ה"פשיסט " יכול להיקרא גם בשמות כמו "גזען", "כהניסט" או "לאומן", ו ה"בוגד" יכול להיקרא גם בכינויים כמו "עוכר ישראל", "תומך טרור" ו"מחבל" . אם נצבע את מי שמכונה כ "פשיסט" בצבע אדום עז ואת מי שנקרא " בוגד" בצבע כחול בוהק, נמצא כי רוב הציבור במדינת ישראל נע בין שני הקצוות הקיצוניים הללו . השיח הזה, בין "פשיסט" ל"בוגד" מתקיים למעשה מאז קום המדינה וגם לפני הקמתה . כך למשל, בשנות החמישים מי שנחשד בקשרים עם גרמניה נחשב ל"בוגד" ( ראו ערך המאבק נגד השילומים, פרשת קסטנר ועוד ) ומי שניסה להקים מחתרת נגד הממסד ולפעול באלימות להשגת מטרותיו נחשב "פשיסט" ( ראו ערך "ברית הקנאים" או "מלכות ישראל" ) . השיח בין שני הקצוות הללו הלך והתעצם אחרי מלחמת ששת הימים . השליטה באזור יהודה ושומרון והפיגועים שלא נפסקו לאורך שנות השליטה שלנו שם, גרמו במחנה הליברלי לביקורת קשה על הממסד ודחקו אותו לניסיונות לסגת מאיו"ש ולהגיע להסדר מדיני . מנגד, מי שמוכן להחזיר לפלסטינים שטחים, נתפס בעיני הצד השני לוויכוח הפוליטי כ"בוגד" . ככל שעובר הזמן וככל שמתרחשים הדדית אירועים אלימים מהצד הפלסטיני ומהצד הישראלי ( בעיקר - של מתנחלים נגד תושבים פלסטינים באיו"ש ) , כך מתחזק הקיטוב בחברה הישראלית . זה מועצם על ידי אמצעי התקשורת, ובשנים האחרונות גם על ידי הרשתות החברתיות . יש להבין שהידרדרות למלחמת אזרחים אינה מתרחשת ביום אחד . דפוסה האפשרי הוא מצטבר, ועשוי לכלול את הרכיבים הבאים : משבר חוקתי עמוק והתרחבות אי ציות, אלימות פוליטית נקודתית עם לגיטימציה ציבורית חלקית, פוליטיזציה של מוסדות האכיפה, אירוע בטחוני כזרז, ופיצול ריבוני בפועל . נכון לעת הנוכחית ( תחילת יולי 2026 ) , ישראל עדיין אינה ממש "שם", מה גם שלא מתקיימים רכיבים מרכזיים כמו התגבשות מיליציות פוליטיות חמושות, או פיצול מזוין במוסדות הבטחון . זהו גורם יציבות חשוב וקריטי, אך לא לעולם חוסן . בהינתן שאלה הם הנתונים, עולה השאלה איך נראית נקודת האל - חזור שאחריה אנו עלולים חלילה להידרדר למלחמת אזרחים ? מתי היא תפרוץ ? היכן ? מה יהיו מאפייניה ? מה יהיו תוצאותיה ? האם החלום הציוני שהתממש אחרי 2000 שנות גלות יגוז ? הזה יהיה סופו של "הבית השלישי" ? ראש אגף בשב"כ בדימוס, שפרש לאחרונה, ומכיר היטב את הזרמים השאלה האם ישראל מתקרבת למלחמת אזרחים נשמעת יותר ויותר בשיח הציבורי, זאת עקב קיטוב פוליטי חריף, ירידת אמון במוסדות המדינה, שיח דה - לגיטימציה של "הם" ו"אנחנו", ואף אירועי אלימות נקודתיים . חיים מנור גימלאי שב"כ אבי מושבי גימלאי שב"כ בגין, בחושיו המחודדים, הבין את עומק הבעיה עם קיצוניים שלוקחים את החוק לידיהם ועשויים לדרדר את החברה הישראלית למצב חמור של מלחמה פנימית, שעשויה להביא לחיסול המפעל הציוני המשך המאמר מעמוד 68
|
|