|
|
עמוד:42
תמוז תשפ"ו, יולי 6202גיליון 103 42 אלון . עמית, שהיה מוטרד מהמינוי, הביע חששותיו בפגישה עם אשכול . האחרון הרגיע אותו שמדובר בתפקיד של יועץ בלבד ולא בתפקיד ביצועי . איסר חשב אחרת . הוא פירש את המינוי כתפקיד פיקודי וככל הנראה שאף לחזור למרכז העניינים ולראשות המוסד והשירותים החשאיים . על פי עמית, הראל השקיע מאמצים אין - סופיים להשמיץ אותו ולהוכיח לכל מי שהיה מוכן לשמוע על תפקודו הלקוי ועל הנזק שהוא גורם למוסד . אשכול התנדנד . הוא לא אהב את איסר, אבל היה נתון ללחצים של הקליקה של גולדה מאיר ועמיתיה וניסה ללכת בין הטיפות . על פי עמית, "צרה נוספת" באותה תקופה היווה מי שהיה המשנה לראש המוסד יעקב כרוז, שאותו כינה "סוס טרויאני", אשר ככל הנראה, לאור קשריו הקרובים ונאמנותו לאיסר, העביר לו מידע מאחורי גבו של עמית . בחודש מאי ,1966 כאשר מאיר עמית שהה בחו"ל בענייני עבודה, זימן אליו אשכול את חמשת ראשי האגפים במוסד ( אז יחידות ) לשיחה בנושא : "מאיר עמית ודרך תפקודו" . נכחו בפגישה יוסקה יריב, אבנר אידן, נפתי קינן, רחביה ורדי וצבי אהרוני . האווירה בפגישה הייתה מאוד טעונה . היה ברור לכל המשתתפים שאיסר הראל עושה מאמצים להדיח את עמית, שעבורו הייתה זו פגישת "זובור" ומבחן הישרדות קריטי . במהלך הפגישה קיבל אשכול תמונה לפיה המצב במוסד איננו גרוע יותר מזה שהיה שלוש שנים מוקדם יותר בעת כהונתו של הראל . עם זאת, ומכיוון שלמשתתפים לא היה ברור מה תהיה תוצאת הפגישה, הם נזהרו בדבריהם . היחיד שתמך באופן נחרץ וברור במאיר עמית היה צבי אהרוני, שאמר לאשכול שאיסר הראל הינו איש רב זכויות שעשה רבות למען המוסד ולמען המדינה אך בצד זאת החמיא למאיר עמית על תפקודו וטען כי מגיע הרגע בו כל ארגון, על אחת כמה וכמה המוסד, חייב לעבור שינוי מבני ולהפוך לארגון מבוזר ומסודר . למאיר עמית, שהיה אלוף בצה"ל ושמבין בעבודת מטה, יש את היכולת והמנהיגות לעשות זאת . על פי ספרו של מאיר עמית, החודשים הבאים התאפיינו באווירה עכורה כאשר איסר, בעזרתו של יעקב כרוז, ממשיך במאמצים להדיחו . בשלב זה החל הראל להפנות את חיציו גם נגד אשכול והאשים אותו במחדלים ואי קיום הבטחות . סבלנותו של אשכול פקעה והוא החל לחפש פגמים בפעילותו של הראל . השמועה הגיעה ככל הנראה גם לאיסר ובחודש יולי ,1966 לאחר עשרה חודשים בתפקיד, הוא הגיש את התפטרותו . בו ביום התפטר גם המשנה לראש המוסד, יעקב כרוז . אי אפשר לסיים מבלי להזכיר את "החטא ועונשו" : המלצתו של אהרוני היא שהשפיעה בסופו של דבר על אשכול להמשיך את העסקתו של מאיר עמית כראש המוסד . איסר הראל לא סלח לו על כך עד סוף ימיו . בשנת 1975 יצאה המהדורה הראשונה של הספר "הבית ברחוב גאריבלדי", בו מגולל איסר הראל את לכידתו של אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל . בעוד שבמהדורה הראשונה מופיעים כל משתתפי המבצע בשמות קוד בדויים, על מנת לשמור על ביטחונם, הרי שבמהדורה השנייה והמורחבת שראתה אור בשנת ,1990 חשף איסר הראל את השמות של רוב משתתפי המבצע למעט שמו של צבי אהרוני שמופיע בספר בשם קנט . אהרוני שהיה איש המפתח באיתורו וחטיפתו של אייכמן לא זכה בספרו של איסר לתהילה שהגיעה לו . צבי אהרוני . "העונש" על תמיכה במאיר עמית - "הועלם" מספרו של איסר הראל על מבצע חטיפת אייכמן בארגנטינה בשלב זה החל הראל להפנות את חיציו גם נגד אשכול והאשים אותו במחדלים ואי קיום הבטחות היה ברור לכל ראשי היחידות שהשתתפו בפגישה בלשכת ראש הממשלה, שאיסר הראל עושה מאמצים להדיח את מאיר עמית שני ראשי מוסד בתמונה משותפת . איסר הראל, מימין, ומאיר עמית שני משמאל . איסר ניסה להדיח את מאיר עמית מתפקידו . צילום : לע"מ
|
|