|
|
עמוד:8
דיוגנס לארטיוס 8 אלינו בשלמותו ( על כך ראו הערות 338 ו- 527 בתרגום עצמו ) . אבל אין ספק, כי מה ששרד את מרוצת הדורות ותהפוכות הזמן, הריהו חלק הארי של הספר והחשוב בו . מלבד הביוגרפיות על הוגי הסטואה הראשונים, כלומר זנון ( Zēnōn ) איש קיטיון, מייסד האסכולה הסטואית, ויורשיו המובהקים קלאנתס ( Cleanthēs ) וכריסיפּוס ( Chrysippos ) , שבלעדיו "לא הייתה סטואה", לב לבו של ספרנו הוא הרצאת דברים שיטתית על עיקרי התורה הסטואית ( Doxographica Stoica ) . כדרכו, דולה דיוגנס לארטיוס את ידיעותיו ממקורות שונים, והוא מציג את דבריו כסיכום וכתמצית של התורה הסטואית הענפה . משום כך אין חיבור זה בחינת שיר הלל לסטואה, וגם אין תכליתו להציג את המשנה הסטואית כדרך הנכונה לדבוק בה ולהעדיפה על פני גישות פילוסופיות אחרות . לא כי, אלא כאן נפרשׂבפנינו תיאור ניטרלי של מרכיבי התפיסה הסטואית על כל רבדיה . ושוב, על שום האקלקטיות שבבחירת מקורותיו והאופן שבו בחר לצמצם אותם ולסכמם, הרצאתו של המחבר אינה תמיד ברורה די צורכּה ( וכבר פגשנו מאפיין זה של חיבורו בספרים קודמים של היצירה, למשל בספר ג, בדיון על הקוסמולוגיה של אפלטון ) . נסקור אפוא בקיצור נמרץ את מבנהו של הספר, כדי לסייע לקוראים להתמצא בו . שלוש הביוגרפיות העיקריות בספר הן זנון ( סעיפים
|
|