|
|
עמוד:י
דיאלוג י באותם ימים הייתה חלוקת המדעים שונה לגמרי מכפי שהיא בזמננו, ונשענה — כמו חומר הלימודים באוניברסיטאות דאז — על תורת אריסטו . שלושת המדעים הראשונים במעלה, שכונו "תיאורטיים", היו התיאולוגיה, הפילוסופיה של הטבע והמתמטיקה . הדיסציפלינה המכובדת ביותר מביניהם הייתה התיאולוגיה ( שכונתה גם "מטפיזיקה" ) , ואחריה באה הפילוסופיה של הטבע ( שכונתה גם "פיזיקה" ) — תחום שעסק בכל הדברים המשתנים בטבע . לצד נושאים המוגדרים בימינו כפיזיקליים ( כמו קוסמולוגיה וחקר תנועת גופים ) , נכללו בפילוסופיה של הטבע גם נושאים המשתייכים בימינו לתחומים כגון ביולוגיה, גיאולוגיה, כימיה ואף פסיכולוגיה . המדע שנחשב באותם ימים לנחות ביותר מבין הדיסציפלינות התיאורטיות — התחום שאותו לימד גלילאו בפיזה ובפדובה — נקרא "מתמטיקה", וכָלל לא רק את הענפים המתמטיים הטהורים ( אריתמטיקה וגיאומטריה ) אלא גם תחומים פיזיקליים שנחקרו בשיטות מתמטיות : אסטרונומיה ואופטיקה ( שהסתייעו בגיאומטריה 1 ) , מוסיקה ( שנעזרה באריתמטיקה ) וענפים נוספים . בהיותו מרצה צעיר למתמטיקה בשתי האוניברסיטאות הללו, לימד גלילאו את האסטרונומיה שהייתה מקובלת באותה עת — כלומר, את ההשקפה הגיאוסטטית-גיאוצנטרית של תלמי, שנשענה על עקרונותיה של פילוסופיית אריסטו . כל עוד שהה בפיזה, ובשנותיו הראשונות כפרופסור למתמטיקה בפדובה, לא התקשה גלילאו ללמד את האסטרונומיה המקובלת בתקופתו, אך ב- 1597 ( לכל המאוחר ) חלה תמורה חדה בתפיסתו ; הוא השתכנע בנכונותה של תורת קופרניקוס, שכבר הייתה ידועה היטב בקרב האסטרונומים אך טרם זכתה לתמיכה משמעותית ועדיין נחשבה תמוהה וחסרת הצדקה . נראה שגלילאו צידד בה כבר בשלב מוקדם זה מכיוון שסבר שהדרך היחידה להסביר את תופעות הגאות והשפל של הימים והאוקיאנוסים היא לקבל את טענת קופרניקוס בדבר התנועה הכפולה של הארץ . בשנים 1602 - 1610 עסק גלילאו במרץ בחקר תנועת גופים ופיתח תורת תנועה חדישה ומהפכנית, המבוססת הן על ניתוח מתמטי והן על ניסויים מתוחכמים ששימשו אותו לאישוש ההשערות שהגה . באותן שנים הוא רכש את הישגיו המדעיים המשמעותיים ביותר, שזיכו אותו בכינוי "אבי הפיזיקה המודרנית" : עלה בידו להבהיר באופן שיטתי רבים מהמושגים הדרושים לניתוח התיאורטי של התנועה ; הוא הצליח לנסח חוק מתמטי המתאר נפילה חופשית של גופים וכן לתכנן ולבצע ניסוי המאשש אותו ; ובעזרת חוקיות
|
|