|
|
עמוד:6
ברוך רזניק, שספרו מונח בזה לפנינו היא תופעה מיוחדת במינה בקיבוץ 'מפלסים' : הוא הגיע אלינו כבעל משפחה, לאחר חיים עצמאים במשך שנים, אך למעשה היה איתנו כל הזמן . הוא הגיע עם רכוש משלו, וללא היסוס מסר אותו לכלל; הוא לא היה בוגר תנועתנוער, ובכל זאת הוא איש תנועה מובהק; היה רחוק מלהט הדיונים והלבטים החברתיים והרעיוניים של התנועה, אך הוא מסור לאידיאה ומגשים אותה; לא השתתף בחווית הנעורים שלנו, אך תמיד איש צעיר באמונתו ואהבתו לרעיון . במשך 40 שנה עבד עמנו ללא לאות תחילה כ"פלח" בה"א הידיעה של מפלסים, איש האדמה, איש התלם ) הוא חרש במובן את התלם הראשון בישוב בן יומו ( ; כאיש הרוח נלחם ללא הפסק את מלחמת השפה העברית, גם מול אדישותם של רבים; וכל זאת כמאמין בציונות המגשימה ובסוציאליזם עיקש . סיפור חייו, עד להגיעו לארץ ולקיבוץ, הוא חלק מסאגה מופלאה, אם גם עצובה, של מי שניסו לבנות קן בטוח של חקלאים יהודיים על אדמת ניכר ולא הצליחו . הוא גם סיפורו של מי שהכיר בחוסר ההגיון בעיצוב העתיד הבלתי אפשרי הזה, ועל כן יש לעקור, לכוון וללכת, לצפון אחר . זהו סיפור ההפתעה וההתלהבות מפלאי החברה, מהמאמץ והקושי אשר בחיי עובדאדמה; סיפור על חיפוש דרך חדשה וגיבוש מחשבה עצמאית; סיפור של נער יהודי, שאינו מוכן להסתפק ביש האפור, שואל שאלות של טעם ורוצה תשובות של אמת; סיפור של אדם צעיר, שאין לו ברירה אלא לעקור מתוך משפחתו, מתוך חברתו, להיפרד מידידים ומנופים אהובים, וללכת אל ארץ חדשה, אל מולדת מתחדשת, כדי לנסות עוד פעם; סיפור של מי שהצליח במשימה ובנה בית חדש, בארצו של העם על עקרונות של שוויון ובשלמות עם הרעיון .
|
|