|
|
עמוד:11
כוח, יש לנו יותר מה להפסיד . הכוח שיש לי לא תרם הרבה לשחרור מתחושות חוסר הביטחון שנותרו בי מהילדות . הוא רק יצר במה גדולה יותר שעליה הן יכלו לבוא לידי ביטוי . איך למדתי לגלם את תפקיד הפרופסורית כאשר נהייתי פרופסורית זה היה שינוי דרמטי . חמש שנותי הארוכות כדוקטורנטית הכינו אותי היטב לתפקיד . קיבלתי את הדוקטורט, קיבלתי משרה באוניברסיטת נורתווסטרן, וכבר ביומי הראשון שם, פשוט כך, נהייתי "הפרופסורית" . הרגשתי שאני עדיין מי שהייתי והמשכתי לעשות את אותה עבודה ‑ לערוך ניסויים, לפרסם מאמרים בכתבי עת, ללמוד איך ללמד ‑ אבל בעיני כל שאר האנשים נראיתי פתאום אחרת . הייתי אמורה לדעת דברים, להיות מומחית, לדרוש דברים מאחרים, ולומר לסטודנטים שלי מה לעשות . זאת היתה אירוניה לא נעימה מאין כמותה . בתור פסיכולוגית, באמת הייתי מומחית לכוח . ובכל זאת המשכתי להרגיש חסרת כוח . הרגשתי כמו מתחזה שאינה ראויה לכבוד ולתשומת הלב שבאים עם התפקיד . וככל שהתקדמתי בקריירה ועלה מעמדי, התקשיתי יותר לקבל את מי שאני בעיני אחרים . יכולתי לראות איך אנשים אחרים נראו כשהיו בעמדות כוח, אבל לא יכולתי לראות את עצמי כאחת מהם . ואז באה פריצת הדרך . היא באה ממקום לא צפוי . ביקשו ממני להשתתף בסדנה חדשה שהוצעה לסגל המרצים בבית הספר לעסקים במטרה לשפר את איכות ההוראה הכללית . את הסדנה העבירה יועצת עם רקע בתיאטרון . זה נראה לי קצת מפוקפק, אפילו בשביל קליפורניה, אבל הסכמתי להשתתף . אם להודות על האמת, הסכמתי מפני שהרגשתי שאני חייבת . מבוא : הבעיה עם כוח 11
|
|