|
|
עמוד:14
14 אפס מאמץ לחתום על ספרים ולחלוק את המסר הקרוב ללבי . אשתי, אנה, אהבה את מנהגי לקחת לפעמים את אחד הילדים להרפתקה הזאת איתי . באחת הנסיעות הגעתי לאירוע חתימה על ספרי במועד הנקוב וגיליתי ש- 300 איש ממתינים בתור שמקיף את פינת הרחוב, ושמלאי הספרים בחנות אזל — דבר שלא קרה באירועים קודמים . אותה שנה היתה עבורי בליל אחד גדול של טרקליני נמל תעופה, של מוניות "אובּר" ושל חדרי מלון, שאליהם הייתי שב בערבים נלהב ותשוש, ומתקשר לשירות החדרים . הצלחת "רק מה שחשוב" שינתה הכול . אנשים שקראו את הספר או האזינו לו שלוש, חמש או שבע-עשרה פעמים כתבו וסיפרו לי כיצד הספר שינה את חייהם, ובמקרים מסוימים אף הציל אותם . כל אחד מהם רצה לשתף אותי בסיפורו — ואני רציתי לשמוע . רציתי לדבר מול חדרים מלאים בבני אדם שהיו להוטים להיעשות לאנשים המתמקדים בעיקר . רציתי לענות על כל אימייל שקיבלתי מקוראים . רציתי לכתוב הודעות אישיות לכל מי שביקש ממני לחתום על עותקים של הספר . רציתי להיות נוכח ולנהוג באדיבות בכל אדם שרצה לספר סיפור על מה שחווה עם "רק מה שחשוב" . אפילו טוב יותר מלהיות "אבי 'רק מה שחשוב'", היה להיות פשוט אב לארבעה ילדים . המשפחה שלי מסמלת את כל מה שחשוב בחיי, ולכן רציתי להשקיע בה בצורה מלאה . רציתי להיות בן זוג אמיתי לאנה ולפנות לה מרחב להגשים את המטרות והחלומות שלה . להקשיב לילדים בכל פעם שרצו לדבר, גם אם הרגעים נדמו מאוד לא נוחים . רציתי להיות שם כדי לחגוג את ההצלחות שלהם . רציתי להדריך אותם ולעודד אותם להשיג כל מטרה שנראתה בעיניהם חיונית וחשובה, בין שמדובר בבימוי סרט ובין שבעמידה במבחן לדרגה גבוהה בצופים . רציתי לשחק איתם משחקי לוח, להיאבק איתם, לשחות יחד, לשחק טניס, ללכת לים ולצפות בסרטים כשאנחנו אוכלים פופקורן וממתקים . כדי לפנות זמן לדברים כאלה, כבר ויתרתי על דברים רבים שגרמו לי
|
|