|
|
עמוד:10
10 | מתקומה לשואה 1985 - 1995 : עשור המהפך בסיפור של הישראלים | יגאל שוורץ של השבועון כותרת ראשית, שבה פורסמה המסה של גרוסמן "הזמן הצהוב", ובה תיאור המציאות הקשה והאלימה ששררה ביהודה ושומרון . ביוני 1987 המסה של גרוסמן ( שנוספו לה חמישה פרקים ) ראתה אור כספר . ב- 9 בדצמבר 1987 התחוללה האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה, וכמו במין תגובה אינסטינקטיבית, אִרגן הירשזון בינואר 1988 , ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, את "מצעד החיים" הראשון – אז לציון 45 שנים למרד גטו ורשה – שנערך באתר מחנה בירקנאו באושוויץ . "מצעד החיים" הזה שנערך מאז מדי שנה, תופס עוד ועוד נפח . משתתפים בו, נוסף לבני הנוער הישראלים – שעומדים לפני גיוס לצבא ההגנה לישראל – גם ראשי הציבור האזרחי, הצבאי והדתי ונציגי יהדות העולם . לא יהיה מוגזם לקבוע שאושוויץ- בירקנאו הפך ב"עשור המהפך" לאתר העלייה לרגל הפופולרי של הישראלים, והוא הולך ותופס את מקומם של תל חי, מצדה והכותל המערבי . המגמה הזאת מעוררת בי חרדה עמוקה, שאותה ביטא משה שמיר ברשימה בשם "האם הספרות העברית עודנה ציונית", שראתה אור ב"זמן אמיתי" ב- 1989 , באמצע "עשור המהפך" : מבחינת הציר המגנטי או מקור ההשראה וההשפעה אשר אליהם קשורים חיי התרבות שלנו, חל שינוי מפליג באמצע המאה הזאת [ כלומר, במאה העשרים, י"ש ] – כאשר קו המהפך משאיר מאחור את יהדות מזרח אירופה המושמדת, ומן הצד השני מסמן מגמה חדשה עם הקמת המדינה . [ . . . והנה, טוען שמיר, במחצית השנייה של המאה העשרים, ובמיוחד בשנות השמונים, י"ש ] מוטיב השואה היה למוטיב מרכזי בספרותנו, והבולטים בעוסקים בו זכו להצלחה רבה, מהם אזכיר את אהרן אפלפלד, יורם קניוק, יהושע סובול, ובאחרונה דויד גרוסמן . יש סופרים ( ומשוררים ) נוספים שכתבו על נושא זה, ואפשר להעמיק ולהרחיב את הקריאה בכל אלה – אבל די בארבעת הנזכרים כדי לאשש את הרושם, כי השואה כארץ - המוות באה להחליף בתודעת הקיום שלהם את הקוממיות כארץ - החיים . השואה נהפכת למולדת המשותפת של היהודים, הארץ המובטחת להם . נדמה לרגעים, כי גם אצלנו – כמו בקהילות ישראל העשירות במערב – באה השואה במקום הציונות כחוויה הלאומית המרכזית והמאחדת . ( משה שמיר, 1989 , עמ' 42 , 44 ) בפרקים הבאים אנסה, צעד אחר צעד, וברזולוציה גבוהה ככל שאני מסוגל, לבחון מה ואיך קרה באותו "עשור מהפך" . מה הם התהליכים שהתרחשו בו וגם,
|
|