|
|
עמוד:10
10 | נדודי מחשבות מחיינו ולהיות באמת ובתמים מעורבים בהם . כתבתי על הנושא במאמר דעה שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" לפני כמה שנים, תחת 1 בחנתי בו "עד כמה הכותרת "לחשוב פחות, לחשוב טוב יותר" . אנו מתעלמים לא רק מהעולם, אלא גם מהפוטנציאל המלא של חיינו הפנימיים, כאשר מוחנו עמוס" . ככל שהמאמר היה מהדהד, הוא לא נגע בתובנות החשובות שהגעתי אליהן בשאלות כמו למה תודעתנו נודדת ואיך נדידת המחשבות הזאת למעשה חיונית לרווחתנו, אף על פי שהיא בחלקה מזיקה . כאן אני רוצה לחלוק את התובנות האלה . אנחנו מקדישים תשומת לב רבה מאוד לדרכים להתנתק מההמולה, וזה בהחלט ראוי להערכה . בהמשך אשתף בחוויותי החיוביות מסדנאות מדיטציה בשתיקה שהשתתפתי בהן . אבל כפי שחשפו שורה של תגליות במדעי המוח בעשורים האחרונים, האתגר הגדול יותר הוא לשחרר את עצמנו מההפרעות שבתוכנו, שמפֵרות את הריכוז שלנו ופוגמות באיכות החוויה שלנו אפילו כשאנחנו נמצאים במקום שקט לחלוטין . למעשה הן עלולות לעשות זאת עוד יותר בזמנים של שקט . מחקרים גילו שהמוח שלנו פעיל מטבעו . מספר נכבד של אזורים מוחיים מקושרים במה שמכונה רשת ברירת המחדל ( default mode network ) . הם עובדים ללא הפסקה ועוסקים בכמה פעילויות בלתי רצוניות שונות, שמדעני מוח מכנים "נדודי מחשבות" : החל מחלימה בהקיץ ועד שיח פנימי בלתי פוסק, ממחשבות רומינטיביות ( שאפשר לקרוא להן גם "העלאת גירה מנטלית" ) על העבר ועד דאגה בנוגע לעתיד . האזורים במוח שזוהו כחלק מהרשת העצומה ורחבת ההיקף הזאת כוללים את קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית ( medial prefrontal cortex ) , את קליפת המוח האחורית-מצחית ( posterior cingulate ) ואת האונה הקודקודית ( angular gyrus ) , ועוד כמה אזורים נוספים שמשתתפים בה מדי פעם . לא רק שכל המהומה הפנימית הזאת מסיחה את תודעתנו מהרגע הנוכחי, אלא היא גם עלולה לפגום
|
|