|
|
עמוד:14
בוריס קליינר 14 של הקריאה התימנית והציע תיאוריה "תחבירית" של מימוש טעמי המקרא בקריאה הזאת ( את הביקורת על התיאוריה ראו בהמשך ) . אך למרבה הפליאה, היבט אחד של הקריאה התימנית לא קיבל כל התייחסות עד כה - המקצב המובהק שקיים בה . בהקשבה לקריאת התורה בבית כנסת תימני קשה שלא להבחין בדירוג מכוון במשך הגיית הברות שונות בקריאה . יתר על כן, בחירה לא נכונה של משך ההגייה היא לעתים השגיאה היחידה שבגינה דורש ציבור המתפללים מהקורא לחזור על מילה או אפילו על הפסוק כולו . נדגים את המקצב הטיפוסי בקריאה התימנית באמצעות סימון ערכים קצביים מעל ההברות של שני פסוקים מספר בראשית : ציור 1 : פרק ה', פסוקים ט''ו - ט''ז ; הייחוד של המקצב ניכר במיוחד במילים "אחרי הולידו את ירד" . אין מדובר כאן בתופעה בלשנית כמו בשפות שמבחינות בין התנועות הארוכות ובין הקצרות, שכן מתברר כי באותה מילה מיושמים עיצובים קצביים שונים בנסיבות שונות . למשל, במילה "ויולד", שמופיעה כאן פעמיים אך מבוצעת במקצב שונה . עקרונות ארגון הזמן בקריאה התימנית 1 . ייחודה של ההברה האחרונה בקריאה הליטורגית ( קנטילציה ) של רוב עדות ישראל, המוטיבים המלודיים המוארכים שחלים על הברה אחת ( מליזמות ) מבוצעים על ההברות המוטעמות של המילים . ניקח, לדוגמה, את המילה "והארץ" שבפסוק השני בתחילת ספר בראשית : המליזמה של המנגינה האשכנזית, אשר מממשת את הטעם "רביע" שבו מוטעמת המילה, מבוצעת באות אל''ף המוטעמת . ואילו ההברה האחרונה הלא מוטעמת ( " - רץ" ) אינה מקבלת כל חשיבות מלודית . על פי רוב, היא מבוצעת כנספח אחרי המליזמה או על הצליל האחרון שלה .
|
|