|
|
עמוד:10
פעימות 2 10 הקולקטיבית וסביב היכולת של היחיד לעמוד על זכותו לומר "לא" . כחלק מאותה עמדה רב – משמעית ומנוכרת שמקנה ברכט לטקסט הדרמטי, משלב וייל באופרה טכניקות פוליפוניות ברוקיות עם עקרונות קומפוזיציוניים של ג'ז וקברט . הרעיון הזה מוצא את ביטויו גם בחללים שעיצב הפילוסוף אלי פרידלנדר . החללים נותנים פרספקטיבה כפולה של מרחק, המבטא את המסע לגאולה ואת הקרבה לסביבה הביתית, המשקפת את הקיבעון הרגשי שביקשו לפרוץ במסעם אל ההרים הרחוקים . את הממד החידתי של האופרה מציג עידו לויט דרך המרחב הצלילי העשיר והמהפנט המציף את האופרה, מרחב שנועד להסוות את המסרים הנוראיים החבויים בסיפר האופראי : הנוהג להשליך ילדים חולים אל מותם ולהמשיך למרבה הפרדוקס במסע הקדוש של הגאולה . הפילוסוף צבי טאובר מתבונן במסרים הכפולי – משמעות שברכט מציג בשני המחזות, האומר כן ו האומר לא . מצד אחד, ניצב היחיד המרגיש אשמה על שהוא נאלץ לגזור את דינו של החולה למוות . מצד אחר, היחיד נאלץ להמשיך במסע ההיטהרות ולקבל על עצמו את הדין, שהחולה מטמא את הצליינים במסעם המקודש . ראוי לציין את תרומתו של יניב ברוך, ששכתב את המחזה שתרגם אהרון שבתאי לשפה שתתאים לתבניות המוזיקליות שהלחין קורט וייל . הערת סיום : זמן רב עבר מאז שיצאה לאור חוברת מס' 1 עד להופעתה של חוברת מס' 2 . והייתה לכך סיבה טובה . הנושא המרכזי של חוברת מס' 2 מואר מכמה זוויות של חוקרים, שהקדישו מאמצים רבים כדי להציג את עמדותיהם . המגוון הרחב של הנושאים והצורך של החוקרים לתת את מיטבם מקנים לכתב העת את אופיו המיוחד . ד"ר שושנה זאבי
|
|