|
|
עמוד:9
הקדמת העורכת 9 סמואל בקט והמלחין מורטון פלדמן פרצו את גבולות השפה המוכרת . בקט קיבע את "המסע" האינסופי, שעוברת הדמות בטקסט השירי הקצר מעולם הצללים אל העולם החיצוני, באמצעות המשמעות הסימבולית שבקט הקנה למילים בנליות או למפעם אידיאי שנתן למילות קישור ולמילות יחס . פלדמן "קיבע" את התנועה הסטטית של המסע המטאפיזי על ידי כך שמתח את התנועה ההרמונית על פני זמן רב כל כך, עד שכל מחווה פשוטה נעשית סטרוקטורה . לטענת סהר, התנועה הסטטית תורמת להרגשת האינסופיות של ההווה המתמשך, שאין לו כיוון ידוע מראש . המלחין והמוזיקולוג יובל שקד מציג מוזיקה מאת הלמוט לכנמן, שיש בה מרכיב טקסטואלי, ובה הוא מחפש דרכי ביטוי מוזיקליות כדי לחלץ את הטקסט הפואטי ממבעיו הבנליים והריקים . לכנמן השתמש בציטטות מוכרות מהתרבות המערבית והרחיק אותן ממשמעותן המקורית על ידי ציטטות טונליות, ריתמיות ומבניות, הקוראות תיגר על הטכניקות המוזיקליות של היצירה המודרניסטית . ואם נשתמש במונח ששקד הטביע במאמרו, אלה ציטטות המשמשות "תשתית לוחשת" - פונטית וסמנטית - המקנה התרחשות חדשה למבעים פואטיים מוכרים . במדור השני יוצגו שני מאמרים של שתי זמרות, שכל אחת מהן מביאה תפיסה אחרת לדרך שבה מבצעת הזמרת את מלאכת האריגה בין שתי השפות . הזמרת מירה זכאי חודרת אל נשמת הטקסט הפואטי ומחפשת אמצעי ביטוי אקוסטיים, רגשיים וקוגניטיביים, שבאמצעותן היא תוכל למצוא את דרך הביטוי המושלמת לשירתה . הזמרת רוחמה דנציג שומרת בקפדנות על הממד הפרוזודי של המבעים הפואטיים, וטוענת שהשמירה על המבנים הפרוזודיים היא הדרך להגיע לנשמת היצירה המוזיקלית . את גישתה לתפיסת הזמרה שלה היא מדגימה בדו – שיח המתקיים בין המלחין ובין המשורר באופרה קפריצו שהלחין ריכרד שטראוס . במדור השלישי יובאו מאמרים קצרים המתייחסים לאופרה האומר כן מאת ברטולד ברכט וקורט וייל . זו אופרת ילדים דידקטית קצרה ; על פי דברי הבמאית מיכל גרובר פרידלנדר, הפשטות המתעתעת של המוזיקה ושל הטקסט מקשה על הפרשנות הקולית והבימתית . האופרה מתרחקת במכוון מאקספרסיביות ישירה, ויוצרת תהליך של הזרה לגילוי הרוע של הדמויות . על כן מוצאת הבמאית שדרך אפשרית להמחיש את הניכור הברכטי היא להעמיד מולו מושג מוקצן של קול - הקול האופראי המלאכותי והמסוגנן המדמה אובייקט עצמאי . אם נחזור למיתוס האורפיאי, זה הקול הַכָּמֵהַּ והנכשל בניסיונו לחלץ את האדם מתוך השאול . גם המלחין עודד אסף שותף לרעיון שיש לאופרה פשטות רעיונית מוזיקלית וטקסטואלית מתעתעת . אסף נותן דוגמאות מוזיקליות, שחוסר הוודאות הטונליות שלהן משקף את המסרים הדו – משמעיים של ברכט סביב רעיון ההסכמה
|
|