|
|
עמוד:12
12 על ארצ אבנימ הנועזות - והכופרות - ביותר על הישראליות , הקשורה בטבורה ליהדות 1 מהעברבאמצעות הרעיון הציוני , היו הסיפר הצלבני והסיפר הכנעני . האחד ההבניה המיתולוגית של הציונות כצלבנות מודרנית תיארה את הישראליות כפרוייקט מערבי קולוניאלי , שתול בלב המזרח , זר למרחב , להגיונו ולעמיו , וסופו התנוונות ואבדון . מהעבר האחר ההבניה הניאו-כנענית של הישראליות הגדירה את הלאומיות על פי השתייכות גיאוגרפית בלבד , קהילייה ילידית מדומיינת , שראשיתה ניסיון לכונן זהות עברית מובחנת וסופה נתק מהרציפות ההיסטורית . הציונות התמודדה היטב עם האתגר הצלבני : כתנועה לאומית ולא דתית , היא קיימה ריבונות יהודית מחודשת ללא סיוע מעצמה זרה וללא כוח צבאי אחר . מתיישבים יהודים הקימו ופיתחו בכוחות עצמם יישוב עברי הנסמך על זהות לאומית נבדלת , על יצירה עצמית ושפה מתחדשת , ועל גיבוש רוב יהודי בכברת ארץ מוגדרת ) תוך שימוש בטרנספר חלקי של אוכלוסייה לא-יהודית ( . לאחר שהיישוב הפך עובדה מוגמרת והוכר כמדינה על-ידי אומות העולם בגבולותיה , הפלסטינים שנותרו נתפסו כאזרחים לכל דבר , מלבד תקופה מוגבלת של הממשל הצבאי . גם בעימות צבאי מתמשך עם שכנותיה שמרה הדמוקרטיה הישראלית על חיוניותה , אזרחיה לא חשו זרים במולדתם ולא דבקה בהם תחושת אבדון . הציונות אִתגרה גם את הפיתוי הכנעני : היישוב לא התנתק מהעם היהודי שמעבר לים , שימר את הזיקה בין המולדת לבין מה שכינה " הגולה ", ולא התנכר למורשתו ההיסטורית . נשמר הדיאלוג החי עם הטקסט הקדום , אם באופיו הדתי ואם בפרשנותו החילונית . הפרוייקט הישראלי מימש בהצלחה ניכרת את האידאולוגיה הציונית , שביקשה לחבר שוב את חלקו ) ההולך וגדל ( של העם היהודי למכורתו ההיסטורית . הישראלים נותרו קשורים בטבורם לרחם היהודי . שיח חדש ומאתגר קונה לו עתה אחיזה בקרב חוגים אינטלקטואליים ופוליטיים בימין ובשמאל , שיח ניאו-כנעני . ביסודו עומדת הקריאה לבסס את הזהות הלאומית בישראל על גיאוגרפיה ולא על היסטוריה , 1 . דוד אוחנה , לא כנענים , לא צלבנים - מקורות המיתולוגיה הישראלית , ירושלים 2008 . , David Ohana, The Origins of Israeli Mythology Cambridge 2012 .
|
|