|
|
עמוד:11
על הסע | 11 בתוך שעות ספורות, הממדים העצומים של המתקפה החלו להתברר . המחבלים חדרו לישראל לא רק ברגל ובכלי רכב, אלא גם בסירות ובמצנחי רחיפה . ייתכן שמספרם הגיע ל- 6,000 בסך הכול . בכל מקום שהגיעו אליו, הם הביאו עמם מוות — ברובים, ברימונים, בהצתות, במטולי רימונים, במקלעים ועוד . יידרשו שבועות, למעשה חודשים, לזהות את כל הנרצחים מהיום ההוא . הקורבנות האחרונים זוהו רק כעשרה חודשים לאחר המתקפה . בסופו של דבר מניין ההרוגים מסתכם בכמעט 1,200 איש . רוב הקורבנות היו אזרחים . בפסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים, מרחק קילומטרים ספורים מגבול עזה, נרצחו 364 משתתפים בזמן שניסו להסתתר או להימלט . רבים מהם התקשרו למשפחותיהם בעת המנוסה . בעידן שבו טלפונים חכמים מתעדים הכול, היקף הטבח והאכזריות נחשף במהרה בפני המדינה — ואחר כך בפני העולם . צעירים התקשרו להוריהם — ביקשו עזרה ועצות או פשוט אמרו להם שהם אוהבים אותם . אך אז התגלתה זוועה נוספת . סרטונים החלו להופיע והראו ישראלים בכל הגילים נחטפים לעזה — באופנועים, במכוניות וטנדרים או ברגל . התברר שכמעט 250 בני אדם נחטפו באותו יום . העולם התחיל להבין את המתרחש, ועוד יותר מכך, כיוון שהמחבלים עצמם צילמו רבים ממעשיהם . הם השתמשו במצלמות גוף ובטלפונים כדי לשדר את מעשי הזוועה בגאווה . עד שעות הערב של 7 באוקטובר היה כבר ברור שהמעשים הללו כללו שרפת אנשים בעודם חיים, ירי באזרחים חפים מפשע, עריפת ראשים ואונס גברים ונשים . לעיתים לפני הרצח — ולעיתים לאחריו . ישראל היא מדינה שחיים בה תשעה מיליון איש בלבד . בארצות הברית, לשם השוואה, חיים כ- 333 מיליון תושבים . כדי להבין את
|
|