|
|
עמוד:10
10 | הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ׳יק, ה * פעמים שפרסום כתבי הוגים לאחר פטירתם איננו מוסיף להבנה אמיתית של גישתם, מה עוד שכתבים אלה נכתבו כטיוטות, כמִזכרים לפני שיעורים ולעיתים גם כשרבוטים של סיכומים או כסיכומים ערוכים של תלמידים . פרסומם מעיד על הערצה והגיוגרפיה, שהן מנת חלקם של תלמידים . זה לא המקרה בכתבים רבים שהתפרסמו באנגלית ובתרגום לעברית לאחר הסתלקותו של הרי״ד בסדרת ״אוצר הרב״ . גם כאשר הכתיבה היא בוסרית ולא תפורה היטב, והעריכה איננה תמיד חלקה ורצופה, אנו למדים על היקף עולמו של הרי״ד . סוגיות שלא נידונו, לפחות לא בהרחבה, בכתבים שהרי״ד פרסם בחייו נידונות בהרחבה בכרכים שפורסמו לאחר פטירתו . בקיעים המעוררים קושיה על היעדר ההתייחסות של הרי״ד אליהם נסגרים בחיבורים שיצאו לאחר פטירתו . למשל, בכרך ״חזון ומנהיגות : על יוסף ומשה רבנו״ ( Vision and Leadership : Reflections on Joseph and Moses ) אנו למדים באופן מרוכז יחסית על ההיבטים הפוליטיים ועל יסודות המנהיגות החברתית והמדינית שבכתבי הרי״ד, סוגיות שהדיון השיטתי בהן נעדר מהכרכים שפרסם בחייו . האינטואיציה שבכתבי הרי״ד הייתה, להערכתי, בראש ובראשונה פולמוסית . הוא ביקש להראות שהממצאים של ההוגים הפנומנולוגיים והאקזיסטנציאליסטיים נמצאים כבר במקורות היהדות, ואף ביתר שאת . למשל, ב״וביקשתם משם״ הוא חתר להראות, שהתודעה הדתית היהודית דיאלקטית יותר מאשר התודעה הדתית בכלל . ב״איש האמונה הבודד״ הוא רצה להראות, שהמקורות המקראיים חושפים את המאפיינים הקיומיים של האדם יותר מאשר בספרות האקזיסטנציאליסטית . במאמריו השונים טען, שההלכה מתעדת את המצוקות האנושיות ואף מיישבת אותן, ומאפשרת חיים בכבוד עימן טוב יותר מכפי שעושות זאת דתות אחרות . ב״אדם וביתו״ הראה, שהדיאלקטיקה המאפיינת את חיי הנישואין מודגשת ביתר 1 מבחינה זו הוא משתייך לשורה של הוגים אקזיסטנציאליסטיים דתיים . ראו למשל N . A . Khawaja, The Religion of Existence : Asceticism in Philosophy from Kierkegaard to Sartre, Chicago & London 2016, p . 19 .
|
|