|
|
עמוד:11
מדוע נחוץ ספר על דמיון מודרך ? 11 האלה זיהיתי את הפוטנציאל הרב הגלום בטכניקת ההיפנוזה לסייע לבני אדם הן בתחומי הגוף והן בנבכי הנפש . ההיפנוזה, ככלי טיפולי, מאפשרת גישה ייחודית לתת-המודע, מקום שבו טמונים לא רק שורשי בעיות רבות, אלא גם המשאבים הפנימיים הדרושים לריפוי ולצמיחה . היא מאפשרת למטופלים לחוות שינויים עמוקים ומהירים, לעיתים באופן שנראה כמעט קסום למתבונן מן הצד . עם זאת, חוק ההיפנוזה, שנחקק בישראל בשנת ,1984 מטיל מגבלות משמעותיות על העיסוק בתחום זה בישראל . החוק קובע כי רק פסיכולוגים ורופאים רשאים ללמוד היפנוזה, לקבל רישיון ולעסוק בה . מגבלה זו, אף שנועדה להגן על הציבור מפני שימוש לרעה בכלי רב- עוצמה זה, יצרה מצב פרדוקסלי שבו דווקא מטפלים רבים, העוסקים יום-יום בטיפול נפשי רגשי וגופני, אינם רשאים להשתמש בכלי זה . המצב הזה יצר צורך דחוף בחלופה שבדומה להיפנוזה, תוכל להדריך מטפלים ומטופלים כאחד בניצול הקשר המופלא שבין גוף לנפש, בלי לחרוג מגבולות החוק . הדמיון המודרך משמש פתרון אידיאלי לדילמה הזאת . מכיוון שמדובר בשיטה שהחוק אינו מגביל אותה, הדמיון המודרך מאפשר למגוון רחב של מטפלים לעסוק בתחום הזה, ללא צורך בהכשרה פורמלית בהיפנוזה, ובכך להימנע מהפרת החוק תוך שימוש בכלי בעל עוצמה דומה . בפרק השני אדון באחד ממאפייני החשיבה האנושית, החשיבה הדואלית המפרידה בין דבר לדבר, מגדירה אותו מילולית ותיאורטית, ויוצרת הפרדה דיכוטומית בין "זה" לבין "לא זה", בין "אני" לבין כל היתר ש"אינם אני" . דּוּאָלִיזְם ( מלטינית : duo , שניים ) , או בעברית : שְׁנִיּוּת, הוא מושג המשמש לתיאור כל מערכת אמונה או שיטה פילוסופית, מדעית או תאולוגית, הרואה את הישויות בעולם, ואת העולם כולו, כמורכבים משתי קטגוריות או יסודות, וגוזרת את הכול מתוך שני עקרונות בסיסיים, לעיתים מנוגדים, כגון שחור ולבן, טוב ורע, נכון ולא נכון . אלא, כפי שנראה, הדבר משקף את סגנון החשיבה האנושית ולא את המציאות . לכן כאשר מתעוררת השאלה מה ההבדל בין דמיון מודרך לבין היפנוזה, היכן הגבול, היכן מסתיים הדמיון המודרך ומתחילה היפנוזה — לא קיימת תשובה חד-משמעית לשאלה זו . הגבול לא
|
|