|
|
עמוד:10
10 בנימה אישית הראשונה שלי עם המורה, ומאז נותרו במחשבותיי הרבה מאוד שאלות פתוחות, שלא נפתרו עד עצם היום הזה . . . רק בשלב יותר מאוחר, בחיי הבוגרים, הבנתי לאיזו מבוכה הבאתי את המורה שלי, ומדוע הגיבה כפי שהגיבה . ככל הנראה, המורה לא הבינה או שכחה שכאשר אנו מתארים תופעות טבע, אנו עושים זאת תמיד באמצעות השפה . לכן, באופן עקרוני, אפשר לומר שלא ניתן להפריד באופן מוחלט בין שיעורי הטבע לשיעורי הלשון . ניתן להסביר את כול התופעות והחוקים של הטבע אך ורק באמצעות השפה, ורק דרכה אפשר להבינם ולהקנות להם משמעות . חשיבה ללא שפה היא בלתי אפשרית, ולמעשה היא כלל לא חשיבה . זהו טיעון שאותו אני יכול לטעון היום, רק בדיעבד ; גם אני, בדומה למורה שלי, לא הצלחתי להפנימו לאורך שנים רבות . גם לאחר שסיימתי תואר ראשון במדעי הטבע, עדיין לא הצלחתי להפנים עד הסוף את כוחה ותפקידה של השפה בתהליכים הקוגניטיביים המרכזיים שבאמצעותם אנו תופסים ומסבירים את עולמנו . במסגרת לימודי מדעי הטבע התעמקתי בעיקר בהבנת חוקים ותהליכי טבע ( פיזיקה, כימיה, מדעי כדור הארץ, אסטרונומיה וכולי ) ולשם כך נעזרתי רבות במשוואות מתמטיות, אך לעולם לא העזתי לבדוק לעומקן את ההנחות היסודיות ( האקסיומות ) שלי, ובוודאי שלא עלה בדעתי לנתח את הלשון שמדענים — ואני — משתמשים בה ללא הרף . תובנה זו התגלגלה לפתחי רק בתחילת לימודי תואר השני בפילוסופיה של המדע . כבר בשיעור הראשון — שבמהלכו עסקנו בבעיית האינדוקציה המפורסמת וניתחנו את המושג "סיבתיות" — הבנתי שלא כל ההנחות היסודיות שלי בנוגע לשיטה המדעית היו נכונות, ובוודאי שאינן מובנות מאליהן . בשלב זה נחשפו לעיניי הגבולות המטושטשים של המדע והקשיים המטאפיזיים שעומדים לפתחו . בנקודה זו, אולי לראשונה בחיי, עלו במוחי מחשבות ספקניות בנוגע להנחות היסודיות והדוגמטיות בקשר לרמת הוודאות של הידע המדעי, זה שרכשתי בהתלהבות רבה במהלך לימודיי בבית הספר ובמהלך התואר הראשון . מחשבות אלה הציתו את דמיוני וסללו את דרכי ללימודי דוקטורט בנושא הפילוסופיה של הגיאולוגיה, שבמהלכם חקרתי את החשיבה הגיאולוגית ואת מושגי היסוד עליהם היא מתבססת . במהלך מחקר זה ומחקרים נוספים בהמשך, רכשתי מיומנות חדשה ומיוחדת : המיומנות
|
|