|
|
עמוד:11
היישוב היהודי ומוסדות החינוך בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים 11 2 בשנת 1920 היו ספר במושבות . ב- 1913 היו כבר שישים מוסדות . בארץ 137 בתי ספר יסודיים ( עממיים ) , ש- 71 מהם בערים . נוסף על הגימנסיות העבריות בתל אביב ובירושלים, הוקמו גם בתי המדרש 3 למורים בירושלים וביפו . המחנכים והמחנכות "החדשים", שספר זה מביא את קולם, הציגו השקפות חינוכיות חדשניות לתקופתם, ולעיתים גם לתקופתנו שלנו . בהעדר ממסד מרכזי הקובע מדיניות חינוכית אחידה, אנשי החינוך נהנו מאוטונומיה שאפשרה להם להיות חלוצי חינוך — להמציא, לעבד וליישם תפיסות פדגוגיות מתקדמות ולהקים בתי ספר חדשים, שברבות הימים עיצבו את מערכת החינוך העברית . כפי שנראה, רבים מהם עסקו בתרגום ובכתיבת מאמרים פדגוגיים, ספרי לימוד, סיפורים ושירים . אילו סוגיות ושאלות העסיקו את חלוצי החינוך העברי בארץ ישראל ? האם אותן סוגיות ושאלות מעסיקות את אנשי החינוך גם כיום ? האם אנשי החינוך "תקועים" תמיד עם אותן בעיות ? ואולי בכל זאת יש הבדלים משמעותיים בין הסוגיות של "פעם" ובין הסוגיות של היום והחינוך אינו ממוחזר ? נצא לדרך וננסה להשיב על שאלות אלה "תוך כדי תנועה" . 2 ר' אלבוים-דרור, החינוך העברי בארץ-ישראל, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשמ"ו, חלק ראשון, עמ' 240 . 3 נ' רייכל, סיפורה של מערכת החינוך הישראלית, מכון מופ"ת, תל אביב, ,2008 עמ' 69 . יש לציין כי רייכל מונה בשנת 1903 שבעה בתי ספר עממיים במושבות . הפער נובע ככל הנראה מההבדלים הקיימים בנתונים ממקורות וגופים שונים .
|
|