|
|
עמוד:11
הקדמה 11 של חשיפת עובדות ופרטים וצבירת סיפורים ואנקדוטות, ולפעמים אף רכילות . ויש העוסקים במיתולוגיזציה, גלוריפיקציה וטוויית הילה סביב יצירות ואמנים הקרובים ללבם . לכל אלה יש מקום ויש מה ללמוד מהם . אני נטלתי על עצמי משימה אחרת : ניסיון להבין, להגדיר ולהסביר את המוזיקה הישראלית בהנחה, שעוד אצטרך לבסס, כי יש לה עולם ייחודי בעל מאפיינים ותכונות משל עצמו . מדוע עכשיו ? הרגשתי שככל שחולף הזמן, מה שהיה מובן מאליו איננו כזה עוד, ומתחדד הצורך להתבונן שוב . לא להסתפק בשבלונות החשיבה הרווחות, הדהויות והמשומשות לעייפה על תרבות פופולרית . להניח במילים תחושות ומחשבות שנאספו במשך שנים, ואולי לסכם . האמנתי שיותר ויותר אנשים עשויים להזדקק לקצה חוט כזה, במיוחד כעת, על מנת לתפוס את תרבותם, את הסביבה שגדלו בה ואת עצמם . גם אני זקוק לכך . ברי לי שהמוזיקה הישראלית הייתה שותפה משמעותית בהתפתחותי, לא רק בתור צרכן מוזיקה, אלא גם כישראלי וכאדם — ובטוחני שהדברים אינם אמורים בי בלבד . במשך 20 שנה הסתופף על שולחני, או במחשב שלי, כתב היד הזה, שנים שבמהלכן שקדתי עליו ונטשתי אותו חליפות, קפצתי לדברים אחרים, קלים יותר בשבילי . המציאות לא המתינה לי, כמובן : החברה הישראלית והמוזיקה הישראלית הוסיפו להשתנות לבלי הכר, ללא הרף, בקצב מסחרר . הרוק הישראלי ( הגדרה בעייתית, שעוד נעסוק בה בהמשך, אבל אין טובה ממנה ) , שעד לא מכבר היה מרכז בלתי מעורער, הגמוני, הוא היום קול אחד בשדה מני רבים, מיושן וחסר רלוונטיות בשביל לא מעטים, ולאחרים מושא לגעגוע . ובכל זאת, לי אין ספק שגם כעת יש חשיבות רבה, שתוקפה לא פג, לעצור ולהביט לעומק במוזיקה הישראלית הזאת ; גם כפסגה של התעלוּת תרבותית, וגם בתור אחת המעצבות הראשיות של הציוויליזציה הישראלית ושלנו הישראלים, עם כל זאת ששינינו את פנינו . היא מראָה של מה שהיינו, של מה שעודו משוקע בנו ומזדקר מעת לעת, ושל מה שיכולנו להיות . לא כתבתי הפעם הזאת לשם נצחנוּת או התנגחות . לא באפולוגטיקה ולא במתקפה, גם לא בגלל נוסטלגיה או קינה על מה שחלף — אף שלגיטימי ולעתים בריא ומומלץ גם לקונן ולהתמרמר — כי אם, קודם כול, בשביל להבין .
|
|