|
|
עמוד:10
10 רמי לבני או היומרה, לנסות לבאר, למי שסקרנים עדיין לשמוע, את מה שהנני סבור שהוא הצופן המיוחד של המוזיקה הפופולרית הישראלית . בתוך כך, קיוויתי, אוכל לתהות גם לעצמי, אל מול עיני הקוראים, על פשר תשוקתי למוזיקה הישראלית ומקומה בחיי . זאת, אולי בטרם יהיה מאוחר מדי . לפני שרק מתי מעט יבינו עוד מדוע מדובר בכלל בנושא מהותי הראוי לעיסוק ציבורי, שהוא משורש זהותנו המשותפת, שהיו דברים מעולם, ולפני שיישכח מה בעצם חשוב בלהקת כוורת ובאריק איינשטיין, במתי כספי ובחוה אלברשטיין, בשלמה ארצי וביהודית רביץ, או כיצד הם ואחרים הם מפתחות יסוד לחקירת היבטים מרכזיים בישראליוּת . אמנם המחקר כאן מבקש לומר דברים תקפים על תופעה בעולם, אך אני מצהיר בזאת בלא בושה שתשתיתו היא סובייקטיבית : אנליזה של אהבה . שכן, מה לעשות, את המוזיקה הישראלית אני אוהב אהבה עזה, פטאלית, כואבת, ולאור התפתחויות ההווה הבלתי נמנעות, ניתן לומר שלדידי גם טראגית . ייתכן שאני כרוך אחריה יותר מדי . נכון, אינני יחידי בכך, מה גם שאמרו את זה קודם, לפניי, אף שזה לא משנה, כידוע — אבל לאן אוליך אני את אהבתי בלא שתתקלקל השורה ? ניגשתי לכתוב . המטרה הייתה להתעקש על קיומם בכפיפה אחת של שני רבדי העיסוק שלי במוזיקה הישראלית : המחקרי עם המסאי, הניתוחי-אינפורמטיבי עם האישי-רטורי, השכלתני-ענייני לצד הנלהב ולעתים המבכֶּה . זאת, במטרה שהם דווקא יפרו, ולא יקפחו, האחד את רעהו, ויחברו יחדיו לשרטוט דיוקן מוחשי, חיוני, נהיר ועשיר ככל האפשר של הנושא שהצבתי על הפרק . הלוואי שמשהו מכך עלה בידי . בעודי כותב, הייתי ער לאירוניה העולה מכך שטמפרמנט כה רגשני, משתפך ועתיר-סובייקטיביוּת מצידי כמחבר, כפי שבא לידי ביטוי בעדותי בפתיחה, מקדים דיון שמכתיר ומעלה על נס את המוזיקה הישראלית ה"מינורית", כלומר, בין היתר, אנטי- סנטימנטליסטית, מרוחקת, אנטי-וידויית ובעלת יחס ספקני לרומנטיקה . הפער הזה עדיין מקמט לי שמינית חיוך בזווית הפה . במוזיקה הישראלית אפשר לדון בדרכים שונות . למשל, באמצעות מבט היסטורי, שממקם את היוצרים ואת השירים העבריים על מפת המאורעות והתהליכים הפוליטיים והלאומיים, כמו למשל העליות השונות לארץ, חילופי שלטון, מלחמות ( ובפרט מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון ) , תמורות ביטחוניות כדוגמת האינתיפאדה, וכדומה, ובוחן את קשרי הגומלין ביניהם . אפשרות נוספת היא לבחור בפריזמה סוציולוגית, שמאירה את הזיקה בין המוזיקה לבין תופעות ומגמות חברתיות, כגון יחסים בין עדות, חילופי אליטות ושינויים כלכליים ומעמדיים . יש מי שבאים בגישה "ארכיאולוגית"
|
|