מתוך הקדמת המתרגם לאנגלית

עמוד:15

14 פ רול ג ו מ נ י 3 . החלק השני של ה - Prolegomeni עוסק בהיסטוריה של השפה העברית עצמה, כולל דיון בשפות השמיות והחלוקה הפנימית בתוכן ודיון בתקופות השונות של העברית . מחשבותיו של שד״ל על השפות השמיות מיושנות למדי ולא מעודכנות ; אחרי הכל, אכדית, אוגריתית, אֶבְּלָאִית, מכתבי אל - עמארנה, מספר ניבים ארמיים ושפות דרום - ערב החדשות עוד לא נתגלו בזמן כתיבתו, השפות השמיות האחרות היו פחות מוכרות מהיום, ושדה הבלשנות ההיסטורית היה עדיין בחיתוליו . רבות מהטענות ששד״ל מביע בחלק זה של ה - Prolegomeni , ובראשן טענתו שהעברית היא צאצא ישיר של ארמית, הן אם כך חסרות תוקף לאור ידיעותינו העכשוויות . ובכל זאת, אנו מוצאים בהערותיו על השפות השמיות ) אשר מעניינות כשלעצמן מפרספקטיבה היסטורית ( אבחנות חשובות רבות . דיוניו בתקופות השונות של העברית הם בעלי ערך, מאחר ששד״ל היה אחד המלומדים הראשונים שהכיר בטבעה האמיתי של העברית הרבנית כשפה חיה ) ראו במיוחד, פרקים ,82 ,83 89 להלן ( . לפניו, רווחה באופן כמעט מוחלט האמונה שהעברית של המשנה ושל טקסטים רבניים אחרים היא יצירה של חז״ל, ולא לשון חיה שהיתה שגורה בפי ההמון . לא זו בלבד ששד״ל עמד על כך שהעברית הזו היתה שפה דבורה, הוא גם החזיק בדעה שראוי שתהיה נתונה למחקר ביקורתי בדיוק כמו העברית המקראית . שד״ל גם זיהה נכונה את ההבדל בין העברית המקראית הקדם - גלותית לזו הבתר - גלותית, הבחנה שעודנה שרירה וקיימת היום . 4 . החלק השלישי מבין החלקים העיקריים של ה - Prolegomeni , שכותרתו ״כללי הדקדוק היסודיים של בניית המילים״, מנסה לתאר בפירוט את הפונולוגיה ) מערכת הצליל ( של העברית ושל הארמית . על אף שהעבודה הבלשנית שנעשית בחלק זה היא פרימיטיבית למדי, ואף מבוססת על ההנחה השגויה שעברית התפתחה מארמית קדומה, פרק זה מפגין בבירור את כושר הניתוח המצוין של שד״ל כבלשן . מבין הרעיונות המיושנים בחלק זה, שהמחקר בן זמננו כבר דחה, בולטות שוב תובנות שמספקות ערך רב לחוקר המודרני . 5 . לשלושת החלקים העיקריים של ה - Prolegomeni מתווספת סדרה של נספחים . חלקם ממשיכים את הדיון הפונולוגי של החלק הקודם, אולם הדיונים במערכות הטעם והניקוד — תחום שנידון בהרחבה גם בפרק על מחקר העברית — נושאים בחובם ערך רב הרבה יותר . ההיסטוריה של מערכות הטעם והניקוד, כמו גם אופן פעולתן, לא היו מובנים כהלכה בזמנו של שד״ל . לזכותו אפשר לזקוף את החייאת תובנותיו של המדקדק המחונן בן המאה השש - עשרה אליהו בחור, או למצער את הפצתן המחודשת בקרב הקהל הרחב . בחור היה הראשון שטען שסימני התנועות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא