|
|
עמוד:11
10 פ רול ג ו מ נ י כאשר קיבל מכתב בגרמנית, מר' שמשון רפאל הירש, הוא לא התעצל ושיגר אליו תשובה נוזפת בחרוזים : "מה היה לו, לבעל 'אגרות צפון', הנהפך להיות גייגער או הַאלְדְהַיים, כי יכתוב לשד"ל בלשון הצפון ולא בשפת יהודה וירושלים" ואכן, שד"ל פרסם את מאות איגרותיו, בכל כתבי העת של התקופה . "בכורי העיתים" "המגיד " "כרם חמד" "ישורון", "אוצר נחמד" ועוד - כולם בעברית . וכאן אני רוצה לספר אנקדוטה, על דבר אשר עורר את חמתו : מאמר שלו פורסם ) בשנת תר"ו ( ב'ביכורי העיתים' כאשר באותו קובץ פורסם מאמר המדבר בשבחו של שפינוזה ! רחמנא ליצלן ! זה אותו שפינוזה שעליו כתב שד"ל בפתח פירושו לספר דברים - ואחרי אשר בדור הזה כבר נתפשטו ספרי שפינוזה בעולם, וכבר תורגמו בלשון אשכנז וצרפת, וכבר נכתבו שבחי האיש ההוא גם בלשון הקודש, וכל זה סיבה שקוראי ספריו מתרבים גם בקרב ישראל, וגם בהמון העם, מוכרח אני להודיע כי שקר וכזב כתב שפינוזה בראש פרק שמיני מספרו . . . שפינוזה, מלבד שטעה בחקירותיו, אין ספק שהיה גם כן מדבר בלב ולב, ובכמה מקומות הטעה את קוראיו בערמה ובמרמה . והמקום ירחם על הקוראים ספריו, ויפקח עיניהם להכיר שקריו . ובקיצור - שד"ל מחליט להפסיק ולפרסם בעיתוני התקופה, ולהוציא אחת לשנה ספר משלו עם כל המאמרים שהוא עמד לפרסם בבמות השונות . וכך הוא מנמק את צאתו לאור של הספר בית האוצר : ואני, זה לי עשרים שנה שאני משתדל להחיות לשון הקדשֿ, ולהבעיר את אהבתה בליבות בני ישראל, הן בעל פה בלימוד הבחורים, והן בכתב בחיבור הספרים ובמשלוח אגרות צפונה ונגבה . ולא אומַר שעשיתי הרבה, אבל המעט בעניין הזה, הרבה הוא בדור הזה . אפס כי עד עתה הוצאתי רוב דברַי בספרי אסופות, אשר יתקבצו שמה מאמרים מאנשים שונים . . וכבר הייתי מפעם לפעם מצטער ואומר בליבי : מה אועיל בכל עמלי ? אני בונה וחברַי הורסים, אני נוטע וחברי גורשים . אך עתה, זה מקרוב, בצאת לאור ביכורי העיתים החדשים לשנת תר"ו ] 1846 [ , ראיתי מאמרַיי נדפסים יחדיו עם תולדות שפינוזה ותהילותיו, ראיתי כי אין ראוי לי לשלוח עוד מכתבַיי בספרים כאלה, אשר לא אדע מי יבוא מימינם ומשמאלם . ואם נקיי הדעת שבירושלים היו נזהרים שלא לֵישב בסעודה בטרם
|
יונתן בשיא
|