|
|
עמוד:10
9 ב מ קום מ ב ו א נשוב, אם כך, לשאלת הדיון וננסה להבין מדוע דווקא את ספרי הדקדוק שלו כתב שד״ל באיטלקית . ובכן, רוב האנשים אינם אוהבים דקדוק ! כבר בבית הספר, העיסוק בבניינים, בשמות עצם ובמבנים תחביריים, מְטִילים שיממון ואף דחייה על התלמיד המצוי . ואולם הדיבור, הכתב, והכתיבה, הינם ערש התרבות האנושית . שאלות רבות על תולדות המין האנושי מתחברות לשאלות מאד מרכזיות בתולדות השפה . וכאן נשאלת השאלה : האם ספריו על הדקדוק העברי נכתבו באיטלקית על מנת להקל על תלמידיו של שד"ל ללמוד את השפה ? או שמא כמו ספריו ה'אקדמיים' האחרים, הם נועדו לקוראים המלומדים שבאוניברסיטאות של אירופה ? שד"ל עצמו נותן לכך את התשובה : גם וגם . הוא קורא לעבודתו עבודת מחקר, סוקר את כל ספרי הדקדוק של מאתיים השנים האחרונות שקדמו לזמנו, של יהודים ושל שאינם יהודיים, ומציין שדקדוק השפות העתיקות הוא נושא שנזנח ע"י החוקרים באיטליה . אך יחד עם זאת, הוא גם מכין את הקרקע ללימודי העברית בבית המדרש לרבנים שבו הוא מתחיל ללמד ) 1829 ( . וכך הוא אומר בסיום ההקדמה ל - PROLEGOMENI : המחקר הזה הכרחי משום שבעת הזאת באיטליה אין התחום הזה עצמו זוכה להכרה, ואין מטפחים אותו . . . ובהמשך הוא אומר : השיטה שבה נקטתי כדי לדון במושא מחקרי היא כזאת שביכולתה לשנות במוחם של התלמידים הצעירים האלה, את הדעות הקדומות שיש להם נגד הנושא הזה ולהפוך אותו, בעיניהם, למעניין ואפילו אהוב . לפיכך אהיה מאושר אם אכן זו התוצאה שחיבורי יחולל אצלם, וזו תהיה תוצאת מאמצי' . אמור מעתה : שתי סיבות היו לו, לשד"ל, ואת שתיהן הוא מונה כסיבות לשימוש שלו בשפה האיטלקית . מחד הוא מכנה את עבודתו מחקר, ומאידך הוא מפנה אותו לתלמידיו . כאן ראוי לציין ששד"ל היה קנאי לשפה העברית ! הוא השתדל לדבר ולכתוב בעברית בלבד . את שיעוריו הוא העביר בעברית, ובהשפעתו הוכנסו לבית המדרש לרבנים כללים המחייבים את המורים ללמד לפחות חלק משיעוריהם בעברית, ובכללם לימוד חובה של ספרות עברית חדשה . ובחינות ההסמכה לרבנות כללו מבחן על פה בעברית בלבד, וחיבור בעברית מודרנית .
|
יונתן בשיא
|