מבוא

עמוד:14

הספר עושה בטלהיים השוואה בין החינוך בקיבוץ לבין החינוך במעמד הבינוני בארה"ב, לאור שמונה שלבי ההתפתחות הפסיכו­סוציאלית על­פי אריקסון ) שם ( , והוא מגיע למסקנה שבני הקיבוץ נעצרים בשלב הרביעי, הקונפורמי, ואינם מגיעים לשלבים הגבוהים יותר ­ שלב הזהות האישית ושלב האינטימיות ביחסים . במחקר . m . a של מירי אדליסט ) אוניברסיטת חיפה, 1985 ( השיגו בני הקיבוץ ציונים נמוכים במידת מה, מחבריהם בעיר, בחלק ממבחני­יצירתיות . סימפוזיון על בני קיבוץ כסופרים ) 'הדים' 15 / 16 ( מתריע על מיעוט סופרים ויוצרים בקרב בני הקיבוץ . כמו כן התפרסמו לאחרונה ספרים שנכתבו על ידי בני קיבוץ, דוגמת ספרו של אהוד דור "מלח הארץ" ) ספרית פועלים, 1985 ( ושל מאיר אגסי "הגבעות השחורות של דקוטה", ) זמורה­ביתן, 1987 ( ­ העורכים חשבון נוקב עם השיטה הקיבוצית כולה . אניטה שפירא, בראיון ל"דף הירוק" ) 86 . 7 . 29 ( מעוררת אף היא כמה שאלות נכבדות . היא שואלת : "עד כמה בכלל מטרידה השאלה של תיקון החברה וחברה צודקת את בני הדור הצעיר בקיבוצים ? . . . ישנו הרושם, שהבית הקיבוצי והעוצמה הכלכלית שלו הם היום הדבק שמחזיק את הקיבוץ ולאו דווקא ההכרה הערכית או האידיאולוגית, או התקווה לשינוי פני החברה . לא לכך התכוונו אבות התנועה . . . הדור השני בקיבוץ הפך להיות אחד היסודות היותר קונפורמי ים בחברה הישראלית, וחסר את רוח המרד שכה הרנינה בשיג ושיח עם דור האבות . . . האבות המייסדים טיפחו אידיאל ציוני מובהק של האיכר הפשוט הצמוד אל אדמתו, בעל אופקים עד האופק, שאיננו רוצה להפליג מעבר לחלקתו, ואשר כל מעיניו בעבודת יומו ובהצלחת משקו . הם הצליחו יותר מדי . קיבלנו איכרים מעולים, אנשי עבודה למופת, אבל אנשים שאינם מבקשים לתקן את העולם . חסרי אמביציות פוליטיות ואחרות . " כל אלה ופרסומים רבים אחרים, וכן עצם תהליך העזיבה המסיבי של בני קיבוץ את התנועה הקיבוצית, מעידים על תקופת משבר, תקופת מבוכה וחיפושי דרך . תחושת אי הנחת גוברת והולכת, ובצדק גדלה הדאגה ומתחזק הרצון לברר את מקור המשכר . 14

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא