|
|
עמוד:7
שכותבים עליהם ואם הם משתכנעים שהמציאות היא אחרת ושהכי קורת צודקת, הם משתנים בהתאם . מאפיין זה, המלווה לעתים קרובות בהרבה כאב ועגמתנפש ובקפיצות אלכסוניות לא מבוקרות, גורם לכך שהרבה מהתיאורים הסוציולוגיים והפסיכולוגיים של הקיבוץ מאבדים במהירות את תקפותם . הוא גם גורם לכך שהקיבוץ של היום שונה בתכלית מהקיבוץ של אתמול, ואולי גם לכך שהקיבוץ מסוגל להמשיך לחיות ולהתקיים כאשר העתיד נראה כסותר לכאורה את אורחות העבר וההווה . זהו תהליך מורט עצבים וגם דורש קרבנות, ודברי המרואינים הם חלק ממאמץ מסוג זה . ציפיותיהם של ההורים מהבנים היו במידה רבה מעוגנות בציפיותיו של דור מייסדי הציונות כולם, בעיקר הציונות הלאדתית והפועלית, הגם שציפיות הציונות הדתית והכללית היו כמובנים רכים זהות להן . יצירת "היהודי החדש" נתפסה כאחת המשימות המרכזיות של הציונות והיא הופקדה במידה רבה בידי המחנכים שבראשיתה של התנועה, שהיוו לפחות חלק מהמנהיגות המרכזית של התנועה, אם כמורים, אם במייסדי תנועות הנוער ומנהיגיה ואם כממציאי שיטה חינוכית מיוחדת כמינה בקיבוץ . בשיטה זו, ההורים, מרצונם הם ומתוך שכנוע עמוק, החליטו לוותר לטובת המשימה על חלק מתפקידיהםהם כהורים ולמסרם לאותה מערכת . על "היהודי החדש" היה להיות : מיישב, לוחם זקוףגו, משוחרר מ"גלותיות" ) דהיינו, מהתפלספות אינטלקטואלית עקרה ומעיסוק ב"פרנסות אוויר" ( , אוהב את אדמת ארץישראל אהבת נפש; נחלץ באופן טבעי, בלי אומר ודברים, למשימות הדור, ושותף פעיל ליצירת התרבות העברית המתחדשת, על ספרותה, מקורותיה וחגיה ) הגם שהיחס לחלק היחז"לי' של אותה תרבות היה אמביוולנטי ( . הקיבוץ ובקיבוץ המאוחד לפחות, כשאמרו "הקיבוץ" הכוונה הייתה לא לקיבוץ הבודד כי אם לתנועה הקיבוצית ראה את עצמו כמוביל את המהלך הזה, שעה שהמחנה שמחוץ לקיבוץ מגשים אותו רק בחלקו . התקווה הייתה, שהבנים יהיו שיתופיים ופועליים ותנועתי ים, לא רק מכוח תודעתם כי אם מעצם חוויתם . והמסקנה הייתה, שהדרך הטובה ביותר לעשות את הבנים אנשי קומונה מסוג זה היא לגדל אותם ממש כקומונה, כאשר המצפון הקיבוצי מתגבש אצלם יוםיום ומצטרף כחלק
|
|