|
|
עמוד:11
לבאיי לא היו מסוגלים בשעות ההכרעה לנקוט עמדה . היו אלה דווקא מנהיגי הקהילה, שביטאו את הלך הרוח של רוב האנשים, ומתוך מה שהבינו כאחריות כלפי צאן מרעיתם העדיפו מדיניות של "שב ואל תעשה" והביעו את נאמנותם לבאיי ואת אמונתם במעשיו . 7 היו גם מעטים שליוו באהדה את מאבק התוניסאים לעצמאותם והניחו שבתוניסיה עצמאית ודמוקראטית יוכלו ערבים ויהודים לחיות בשוויון זכויות מלא . ואכן, בראשית הרפובליקה התוניסאית, ב ,1957 היה היהודי אנדרי ברוך, שר העיור והבינוי ) Ministre de l'urbanisme et de1 ' habitat ( . 8 אלה לא קלטו שהביטוי המובהק של עם המשתחרר מהקולוניאליזם הוא הסוברניות שלו, בכל שטחי החיים, כך שהעצמאות תביא את תוניסיה להיות מדינה ערבית . ואכן, לאחר הדחת הבאיי והקמת הרפובליקה הוכרז בחוקה החדשה שתוניסיה היא "מדינה איסלמית" 9 . במדינה זו לא יכלו היהודים לתפוס את המקום המועדף יחסית שהיה להם במשטר הפרוטקטוראט . חסרי אונים השתהו אנשי השכבה הזאת והמתינו . הראשונים להתפכחות היו הקומוניסטים . המפלגה הקומוניסטית התוניסאית קיבלה אף היא גוון לאומי, ועם קבלת העצמאות נקבע שרק אזרח תוניסאי יכול להיות חבר בה; כך הוצאו ממנה למעשה מחצית חבריה היהודיים, שהיו אזרחי צרפת 10 . דלת העם, שהייתה פחות מחויבת ברגשותיה ובתרבותה לשלטון הצרפתי, וודאי מסויגת כלפי הערבים,11 7 . חדאד, עמי 77 81 . 8 . ראה : ראיון עם עוה"ד מאיר בלים 1 0 1974 . 1 . ,7 י"ט, המכון; ממי ,1960 עמ' 180 . 1ם ראה : סעדון, עמי 611 119 . 9 . ראה : מקרטגו לירושלים, ה ו גאה בית התפוצות, תל אב ב ,1986 עמי 21; הםל, עמי 88 . 10 . ראיון עם פול גבא ,1 8 בנובמבר ,1982 י"ט, המכון; על הענקת אזרחות תוניסאית לבל יווני תוניסיה, ראה : . 46 . p . Rossi, La Tunisie de Bourguiba, p 11 . ראה : ממי ,1960 עמ' 27; באותן הווונים הייתה 11 1ם תחושת הנוער האינטליגנטי : "אני לא אהיה בן מערב . . . התגברתי למזרח והמערב התנבר לי", שם, עמי 224 . 11
|
|