|
|
עמוד:14
גוריון ביטוי מפורש ומפורט יותר לגישתו זו וקבע, כי "עד שמצב העבודה והמשק יאפשר השוואה גמורה של תנאיחיי הפועלים בכל הארץ, קובעת ההסתדרות מפקידה לפקידה מינימום ומקסימום של מחירי העבודה לפי תנאי המקום והזמן" . 3 משמע, עיקרון השוואת השכר לא ימומש במלואו, כי אם בגבולות של שכר מינימום ומקסימום, תוך התייחסות לתנאים השוררים . יתרה מכך, בן גוריון גם הכיר בצורך לחרוג משיטת השבר ההסתדרותית, ולהתאימו למחירי השוק במגמה להשיג עובדים מקצועיים ומומחים שאינם נמנים עם חברי ההסתדרות . ההצעה השנייה הייתה של הלל דן, לימים ממנהלי סולל בונה, אשר ייצג את ההשקפה האוטופיסטיתחלוצית, והיא גרסה את קבלת העיקרון של "השוואת המחירים" ואת הגשמתו מניה וביה . הוועידה קיבלה את הצעתו של בןגוריון, שהייתה פשרנית יותר וכן החליטה על החלת דרגת משכורת אחת בכל מוסדות ההסתדרות . 4 הכוונה הייתה לשיטת שכר, שתהווה מופת לחיקוי ובסיס לתביעה ליישמה בסקטורים משקיים אחרים . במועצת ההסתדרות ח', בחודש דצמבר ,1923 נקבעה שיטת שכר שבבסיסה הבטחת תנאי קיום לעובד והוספה לשכר על בסיס משפחתי . לפיכך, היא אף הוגדרה כדרגת משכורת משפחתית . עיקריה היו : א . "משכורת יסודית לרווק בעיר 5 . 7 לי"מ ) לירות מצריות ( לחודש" . מתוך נאמנות לעיקרון של התאמת השכר לצורכי הקיום נקבע עוד, כי בכפר ינוכה ממשכורת העובדים, ההפרש בשכר הדירה בין העיר והכפר . יתר על כן, המועצה מצאה לנכון לדקדק ולעשות הבחנה בין הערים השונות, בהעירה, כי בחיפה ובירושלים תקבע המשכורת היסודית באמצעות ועדת דרגת המשכורת . ב . תוספת משפחתית . לעובד נשוי אושרה תוספת של 3 לי"מ לחודש בתנאי שאשתו אינה עובדת ואין להם ילדים, לכל ילד עד גיל שלוש תינתן תוספת של 5 . 2 לי"מ, ומעל גיל שלוש 3 לי"מ . כן התחשבה הדרגה בהורים זקנים הנמצאים בארץ ואינם עובדים, לכל נפש 2 לי"מ לחודש . סעיף זה נועד לממש את ערך השוויון, ונוסף על כך מההיבט המעמדי להקנות לעובדי ההסתדרות תנאים נאותים להקים משפחות ולהגדיל את מספר העובדים היהודים בארץ . מההיבט הלאומי הוא נועד להרבות את האוכלוסיה היהודית ולהשפיע על המאזן הדמוגרפי בארץישראל . 14
|
|