|
|
עמוד:14
מסכת ערלה 4 מ ב ו א "ואלו הן הנשרפים חמץ בפסח ישרף, ותרומה טמאה והערלה וכלאי הכרם" . הערלה חמורה ככלאי הכרם אף להלכת ביטול, כפי שהמשנה בראש פרק ב שונה : "התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמיי, החלה והביכורים", אם נפלו ונתערבו בחולין "עולים באחד ומאה", הם מתבטלים והופכים לחולין כשהם נתערבבו בכמות העולה פי מאה מכמות התרומה, החלה והאיסורים האחרים . אולם "העורלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים" ( פ"א מ"ו ; פ"ב מ"א ) , ופרי ערלה בעל חשיבות הנמכר כיחידות, כגון אגוזי פרך ( שם ) וחביות יין סתומות, אינו בטל בכל כמות שהיא ואם נפל בתערובת, ותהא כמותה אשר תהא, כל התערובת נאסרת ( פ"ג מ"ו ומ"ח ) . בכתוב המציע את פרשת הערלה מודגשת הזיקה בין חובת הערלה לפרי ולמאכל : "ונטעתם כל עץ מאכל" ; "וערלתם ערלתו את פריו" . בהלכות ערלה שבמשנה מצוי ביטוי רב לכתובים אלו : רק הנטיעות למאכל חלים עליהן חיובי הערלה, ו"הנוטע לסייג ( לגדר ) ולקורות פטור מן העורלה" ( פ"א מ"א ) , ולדעת רבי יוסי "אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצונין לסייג – הפנימי חייב והחיצון פטור" ( שם ) . רק הפרי אסור משום ערלה ו"העלים והלולבין [ ו ] מי גפנים מותרין בעורלה" ( פ"א מ"ז ) , ורבי יהושע מעיד : "שמעתי בפירוש שהמעמיד ( מקפיא את הגבינה ) בשרף העלים, בשרף העיקרים – מותר, בשרף הפגים – אסור, מפני שהן פרי" ( שם ) , ו"רבי יוסה אומר : נוטעים יחור של עורלה ואין נוטעים אגוז של עורלה מפני שהוא פרי" ( פ"א מ"ט ) . הכתוב בדין ערלה פותח : "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם", וההלכה במשנתנו מלמדתנו שחיוב ערלה הוא מ"עת שבאו אבותינו לארץ" ( פ"א מ"ב ) . נטיעות שנטעו לפני ביאת אבותינו לארץ לא חלה עליהן חובת ערלה : "מצאו נטוע – פטור" ( שם ) , אבל מאותה שעה ואילך אף "ונכרי שנטע . . . חייב בעורלה" . שלא כחובת ההפרשה מן התבואה ומפרי העץ השנויה במחלוקת, כולם מודים שחובת הערלה חלה אף על הנטיעות של הנכרי . במשנת ערלה אין כל דיון כיצד נמנות שנות הערלה . אולם, במשנת ראש השנה נאמר כי אחד בתשרי הוא "ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות ולנטיעה" ( פ"א מ"א ) , ופירשה התוספתא : "כיצד לנטיעה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית, פחות מיכן לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית . ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם ערלה, ערלה ואם רבעי, רבעי" 2 . מסכת ערלה היא ההזדמנות של חז"ל לעסוק בנושאי מטעים, שכן היא הלכה ייחודית לענף חקלאי זה . לכן דאגה המסכת להעלות שאלות של עיבוד המטע הקדום, גם שלא בהקשר המצומצם של ערלה . בהקשר המצומצם נידונות שאלות כמו מהי הגדרת הפרי ( פ"א מ"ז - מ"ח ) וכיצד נחשב את גילו של עץ שעבר שינויים ( עקירה, הברכה – פ"א מ"ה ) , ובהקשר 2 תוס', ראש השנה פ"א ה"ח ; שביעית פ"ב ה"ג, ומקבילות בשני התלמודים ; מסכת שמחות פ"ז הכ"ה, עמ' 148 .
|
|