|
|
עמוד:6
מסכת שקלים 6 מ ב ו א בבחירות או בגורל, ובאופן תאורטי היה כל אדם עשוי לזכות בתפקיד . יש להניח שבפועל לא הייתה חלוקת הכיבודים שוויונית אלא תלויה בהישגים כלכליים, ייחוס ומשאבי כוח דומים, אך לא הייתה מניעה פורמלית לכך שאדם יתמנה לכוהן . העובדה שהיה רק מקדש אחד מנעה הקמת מקדשים קטנים, ואִפשרה להגן על המונופול של הכוהנים . ודאי שהיה קשה יותר לעשות כן אילו היה אדם פרטי רשאי לזבוח בביתו, או אילו היה כל מנהיג מקומי זכאי לבנות לעצמו מקדש . חז"ל מקבלים מצב זה במלואו . הם הראשונים להגן על העיקרון ש"הזר הקרב יומת" . מצד שני הם פעלו ככל יכולתם כדי לשתף את המוני העם בעבודת המקדש, במה שמותר להם . המונח "מה שמותר להם" הוא שורש המחלוקת . חז"ל קבעו שמותר ליהודי להשתתף במרכיבים רבים בעבודת המקדש, והם אף אלו שקבעו שהוא חייב בכך . ההכרעות הללו הן הכרעות של חז"ל, והן דרך הביטוי לאידאולוגיה הכללית שלהם . זו האסטרטגיה של חז"ל הבאה לידי ביטוי בהכרעות רבות, וחלק מהן נציג להלן . נקדים ונאמר שאת המגמה האסטרטגית ניתן לנמק כדרך אידאית דתית, אך ניתן גם לראות בה דרך למאבק חברתי, ותחרות על משאבי כוח בעולם הדתי . עבור אדם דתי ההשתתפות בפולחן היא משאב כוח ; הכוהנים היו העלית הדתית משום שניהלו את המקדש, על כן השתתפות בניהול עבודת הקודש עשויה להניח גם שכר בעולם הזה . חז"ל עצמם אינם נותנים כל ביטוי לפרשנות זו . עבורם הנושא הוא דתי מובהק 12 . ההחלטה על גביית מחצית השקל היא מרכיב בולט באסטרטגיה של חז"ל . חז"ל רצו שקרבנות התמיד יבואו מאת העם וייצגו כל אחד מישראל . על כן היה חשוב בעיניהם שכל אדם ישתתף בנשיאת העול . במישור החברתי, כידוע "בעל המאה הוא בעל הדעה" . האריסטוקרטיה רצתה להיות הגורם המממן את המקדש, ובכך לזכות בשכר שמים, כמו גם בעמדות הכוח וההשפעה . חז"ל, כנגד זה, רצו את השותפות העממית, ובכך תרמו לא מעט להחלשתו של מעמד הכהונה . על כך נדון בהרחבה בנספח הראשון למסכת . מצוות שקלים הלכה למעשה במגילת תענית אין רמז לתאריך שבו הוכרעה המחלוקת שבין הפרושים לצדוקים . יש להניח שזה היה בימי שלומציון, כאשר מספר מחלוקות הוכרעו כדעת הפרושים, אולי בחסות האוהדת של המלכה . מכל מקום, במסורת שבידינו רבן יוחנן בן זכאי מתווכח עם הצדוקים, אבל אין ספק שבימיו כבר היה מקובל שכל המוני העם שותפים למצוות מחצית השקל, כפי שנראה להלן . על המצווה, סדריה ותפוצתה נמצאות בידינו עדויות רבות ביותר מימי בית שני . אין ספק שהניצחון הפרושי בתחום זה היה מכריע, סוחף וחד משמעי . 12 ראו דיוננו בשאלה זו להלן, נספח א .
|
|