|
|
עמוד:2
2 מ ס כ ת ע י ר ו ב י ן ההלכה שנפסקה בעם ישראל מונה ארבע רשויות : רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית ומקום פטור . ברם ניסוח מושלם זה הוא ברייתא המופיעה בתלמוד הבבלי בלבד ( שבת ו ע"א ) . במשנה בתחילת מסכת שבת נמנות שתי רשויות וארבעה מצבים : "יציאות השבת שתים שהן ארבע" ( פ"א מ"א ) . בתוספתא יש מקבילה לברייתא : "ארבע רשויות רשות היחיד ורשות 3 . אי זהו רשות היחיד . . . אי זהו רשות הרבים . . . אבל הים והבקעה והכרמלית והאסטונית הרבים והאסקופה אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים . . . חצר של רבים ומבואות שאין מפולשין עיריבו מותרין, לא עיריבו אסורין" ( שבת פ"א ה"א - ה"ה ) . ברור שהתוספתא הכירה מקור תנאי בסיסי המונה ארבע רשויות והיא מפרשת אותו, אולם מקור זה אינו משנה א במסכת שבת, שכן במשנה מופיע המניין ארבע, אך במשמעות שונה . אם כן, לפני התוספתא הייתה משנה קדומה הזוכה לביאור . מסתבר שמשנה קדומה זו הכירה את משנת שבת, וסוגננה בלשון "ארבע רשויות" בהשראתה . איננו יודעים מה הן ארבע הרשויות שנמנו באותה משנה . התוספתא מונה שתיים מהן : רשות היחיד ורשות הרבים, כמו במשנת שבת . כמו כן היא מונה רשימה נוספת של מבנים : בקעה, כרמלית, אסטוונית ואסקופה, ובהמשך גם חצר של רבים ומבואות שאינם מפולשים . ברשימה זו מסתתרות שתי רשויות, אלא שמהתוספתא קשה לשער מה הן : האם בקעה היא רשות שלישית וכרמלית היא רביעית, או שכל המבנים ( בקעה, כרמלית, אסטוונית ואסקופה ) הם רשות שלישית, וחצר של רבים ומבואות שאינם מפולשים הם רשות רביעית . כך או כך דינם שונה, אך לא ברור אם הם רשות . אם כן לפנינו מחלוקת ירושלמי ובבלי : מהי הרשות הרביעית, מקום פטור או חצר של רבים שניתן לערב בה ( ירו', פ"א ה"א, ב ע"ד ) . בברייתא בירושלמי נמנות גם שתי הרשויות הנעלמות, כרמלית ומבואות שאינם מפולשים . סביר לפרש את התוספתא לפי הירושלמי, ורשימת ההגדרות ( בקעה, כרמלית, אסטוונית ואסקופה ) מופיעה בנוסח הברייתא בירושלמי כ"כרמלית", ומבואות שאינם מפולשים נידונים בהמשך התוספתא . לכל אחת מהרשויות דין שונה, והדברים מסתברים . כאמור הרשימה המופיעה בתלמוד הבבלי שונה, ושם שתי הרשויות הנוספות הן כרמלית ומקום פטור . לחלוקה של הירושלמי ( והתוספתא ) יתרון ספרותי על פני זו של הבבלי . החלוקה לארבע רגילה במקורותינו : "ארבע מִדות באדם", "כנגד ארבעה בנים דברה תורה" וכיוצא באלו ( משנה, אבות פ"ה מ"י - מט"ו ; הגדה של פסח, ועוד ) . בדרך כלל ה"מידות" מסודרות כך שפותחות בטובה, אחריה הרעה ולבסוף שתי מידות אמצעיות, ורק לעתים הסדר הפוך, מתחיל באמצעיות ומסיים בטוב וברע . כך גם אצלנו הרשימה מתחילה ב"טוב" וב"רע" – היכן מותר לטלטל והיכן תמיד אסור – ומסיימת בבינוני, היכן אסור לטלטל אבל פטור, והיכן אפשר לטלטל על ידי עירוב . לעומת זאת הברייתא בתלמוד הבבלי ( ו ע"א ) אינה סדורה – היא פותחת ב"טוב" וב"רע", אחר כך מידה בינונית, וחותמת במה שפטור לגמרי . ראוי לציין שהמונח "כרמלית" מופיע בתוספתא ואף במשנה ( פ"ט מ"ב ) , אלא שבמקורות התנאיים הוא מגדיר מונח אורבני ולא הגדרה הלכתית . רק בספרות האמוראים הוא הופך למונח הלכתי, לסטטוס הלכתי ולא לצורת בנייה . אשר ל"מקום פטור" – המונח הוא בבלי 3 בכתב יד ערפורט נוסף "וכרמלית ומקום הפטור" בהשפעת הבבלי, שהרי בהמשך אין פירוט בסגנון "אי זו היא כרמלית, אי זה הוא מקום הפטור", וכפי שנברר להלן .
|
|