|
|
עמוד:ה
ה ח י י ם ס פ ר א י ז " ל תרע"ז—תש"ס ( 7191— 2000 ) עלה ארצה בתרפ"ב ( 1922 ) אבינו, חיים, עלה כילד עם משפחתו מפולין לירושלים, למד בישיבת "עץ חיים" ובסמינר למורים . היה מראשוני המצטרפים לכפר הרוא"ה, שם השתלב בפעילות הביטחון כנוטר, ובחשאי גם כלוחם ב"הגנה" . ב - 1941 הצטרף לקיבוץ הצעיר שדה אליהו בעמק בית שאן, שם בנה את ביתו . עלה לתקופה קצרה לירושלים, לאחר נפילת אחיו זאב ספראי הי"ד בשיירת העשרה, והצטרף לפורצים האחרונים לעיר העתיקה . הוא לא נלקח לשבי עקב פציעה, ושב, כבר יחד עם אמנו יהודית, לקיבוץ . אבא היה אוטודידקט, המשלב כל חייו עבודה מעשית עם אהבת הארץ ואהבת הידע . התחיל בעמק בית שאן כמוכתר, למד את העמק, הגאוגרפיה, ההיסטוריה, האדם . במיוחד התלהב, כירושלמי, משפע המים והמעיינות בעמק, וזה הפך לתחום עיסוקו העיקרי . במסגרת עבודתו במועצה האזורית בית שאן הקים את מערכת הניקוז האזורית, מפעל שנחשב לייחודי ופורץ דרך בפיתוח ויישום של שיטות לאיחוז מעיינות, ניקוז מי תהום ושימור קרקע . אבא היה איש תורה ועבודה במלוא מובן המילה ; אוהב הארץ ומגן עליה בגופו . התחיל כפועל בניין והמשיך בתכנון ובהקמת מפעלים המשנים סדרי בראשית, תוך זהירות וכבוד, דרך המוכרת היום כ"שימור הסביבה" . אבא חי ברומן בלתי פוסק בינו לבין הסביבה, מתוך חכמת חיים, בדייקנות ובענווה . הוא פעל כשליח המקיים באהבה את המוטל עליו . היה איש תורה, איש ספר . לאחר יום עבודה מתיש היה לומד תורה ומוסיף ולומד תורה שבעל פה . בתורה שבעל פה כלול, לתפיסתו, כל הידע העולמי . כל לימוד בכל תחום הוא קודש, המקרב אותו להבנת התורה ויישוב העולם . באהבותיו שיתף את המשפחה, את אמא והבנות שהוא אהב כל כך . מלימוד תורה,
|
|