|
|
עמוד:390
מסכת כתובות 390 פ ר ק ש י ש י ההלכה האחרונה מופיעה בתלמוד הבבלי בלבד . במקבילות הארץ - ישראליות נשנית רק הרישא : "דתני רבי חייה נשים ועבדים אינן חולקין על הגורן, אבל נותנין לו מתנות כהונה ולוייה מתוך הבית" ( ירו', פ"ב ה"י, כו ע"ד ; יבמות פי"א ה"ה, יב ע"א ) . אם כן, דווקא ההלכה החשובה לנו נעדרת, ויש מקום לטענה כי היא מייצגת מגמה בבלית בלבד . מצד שני, רק המציאות עשויה הייתה לגרום לחכמים להורות ולהנחות בדבר הסדר המאפשר לנשים לחלוק בגרנות בניגוד לעמדתם העקרונית . על כן נראה שההלכה התחשבה כאן במציאות רווחת שנשים היו נוכחות בגרנות . בבבל כמעט לא חילקו מעשרות, על כן קשה להניח כי הלכה זו נוסדה בבבל . יתר על כן, בהמשך הסוגיה הבבלית הרקע הרֵאלי תמוה, דבר המסייע לטענה שההלכה עצמה נוצרה על רקע ארץ - ישראלי 20 . אם כן, מקור זה מצטרף לעדויות על נשים הנוטלות חלק מרכזי בפרנסת ביתן . להלן פ"ט מ"ו נדון במקרים שבהם האישה משמשת כאפיטרופוס של היתומים לפי בקשת בעלה, ואגב כך נצטט הלכות נוספות שמהן משתמע שהאישה מנהלת את נכסי בית בעלה, לעתים שלא ברצון חכמים, ולעתים ללא הבעת התנגדות גלויה לכך מצדם . שאלת רכוש האישה היא, אפוא, דוגמה נאה לכמה עיקרי מחקר : עד כמה ספרות חז"ל רבגונית מחד גיסא, ועד כמה החוק והמשפט מבטאים רק חלקית את המציאות החברתית מאידך גיסא . זו גם דוגמה נוספת לכך שלעתים ההלכות של חכמים אינן אחידות מבחינה משפטית, אף שניכרת החתירה לאחידות משפטית . משנתנו היא אחד הנתיבים שדרכם עשויה אישה לרכוש רכוש של ממש, במסגרת הנישואים ובבית בעלה . 20 להפרשת מעשרות ותרומות בבבל ראו בר, אמוראי בבל, עמ' 350 - ,361 ובנספח למסכת שביעית . איור מס' 54א : דייש בגורן . מתוך ארכיון הצילומים של חליל ראעד, באדיבות אלי שילר . ראו תמונה 16 .
|
|