|
|
עמוד:389
מ ש נ ה א מסכת כתובות 389 אותו . כן נאמר שאין לקנות מוצרים חקלאיים מנשים . המשנה במסכת בבא קמא ( פ"י מ"ט ) מונה חריגים מספר הקשורים למשק הבית שמותר לקנותם מנשים . אם כן, פעם נוספת ההלכה סבורה שסתם רכוש המצוי ביד אישה שייך לבעלה . כך מצוי וכך רצוי, אבל האישה מפעילה אותו . בנוסף לכך ייתכן גם שלאישה יהיה רכוש משלה והיא תשתמש בו ותפעיל אותו באופן עצמאי . בהלכה אחרת נקבע שלנשים אסור לחזר אחר הנדבות ולאסוף תרומות ומעשרות, אך במקום שהדבר נהוג יש להעדיף נשים כדי למנוע את ביזיונן : "תנו רבנן העבד והאשה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ובמקום שחולקין נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד" ( בבלי, יבמות ק ע"א ) . חלוקה "על הגורן" הייתה דרך החלוקה העיקרית של מתנות כהונה, וממילא גם צורת פרנסתו המקובלת של הכוהן ( והלוי 19 ) . במקרה זה האישה מייצגת את משפחת הכוהנים כמפרנסת לכל דבר . חכמים משקיפים על "פרנסה" זו ב"משקפי הצניעות" ועל כן שוללים את הצטרפותן של נשים למעגל המחזרים, אך מכיוון שיש מקומות שהתנגדותם לא הועילה בהם הם מעוניינים שהאישה תקבל את חלקה במהירות, זאת כדי לצמצם ככל האפשר את הנזק לצניעותה ולסייע לאישה החלשה . איננו יודעים האם הלכה זו נשמרה ביתר קפדנות מזו הקודמת ( איור ,45 תמונה 16 ) . 19 גם הלוויים קיבלו את חלקם "על הגורן" . ממקורות חז"ל ניתן להסיק שמשקלה הכלכלי של חלוקת המעשר היה נמוך משל חלוקת התרומה, זאת אף שהמעשר הוא פי עשרה מתרומה . הסיבה לכך היא שמרבית הציבור לא הרימו מעשרות ( אלא רק תרומות ) , ומספר המקבלים היה גבוה יותר . מכל מקום, המקורות מזכירים את חלוקת התרומה תדיר ואת חלוקת המעשרות לעתים רחוקות יותר . ברם, ייתכן שהדבר נובע רק מהשאלות ההלכתיות הכרוכות בתרומות, לפיכך היה אולי משקלם הכלכלי של המעשרות רב יותר מזה של תרומות . איור מס' 45 : זרייה בגורן . מתוך ארכיון הצילומים של חליל ראעד, באדיבות אלי שילר .
|
|