|
|
עמוד:387
מ ש נ ה א מסכת כתובות 387 מקיימת בביתה בית מלון הכולל שירותי הסעדה לדיירים, פעילות אשר ככל העולה מסוגיה זו עצמאית ואיננה שייכת לבעלה . כך אפשרי שהבן יגנוב מזון משל אמו, כלומר מבית המלון או המסעדה השייכים לה, ושלבעלה אין בהם חלק . דיוני התלמודים הם ניסיון למצוא מסגרת משפטית למצב חברתי יוצא דופן המוצג במשניות . כל הפתרונות המשפטיים מעבירים את התיאור החברתי של המשנה למקרה מיוחד, רלוונטי פחות לחברה בכללותה . באופן טבעי יש לפרש משניות והלכות אלו על רקע חברתי מציאותי, שאיננו בהכרח בהתאם לנוסחה המשפטית השלטת שלפיה הרכוש שייך לבעל . כלומר, באופן משפטי הרכוש שייך לבעל אבל למעשה, במקרה המתואר, האישה היא המנהלת אותו ושולטת עליו בפועל . נראה שהיקפה של תופעה זו לא היה מבוטל, אף שמעמדה המשפטי היה בעייתי . לא מן הנמנע שחכמים אף רצו שלא להעניק תוקף יתר למצב "פרוץ" זה שבו האישה למעשה עצמאית, וזאת לאור מגמות הפסיקה התלמודית בדבר מקומה ה"ראוי" של האישה ומעמדה ה"רצוי" כספונה בביתה . ואכן, לעתים הפּסיקה הרבנית מדגימה את ההלכה הרצויה ומתעלמת מהחריקות . כך, למשל, ראינו במבוא שחכמים מציגים תמונה שמשתמע ממנה שאישה מתארסת בגיל שתים עשרה ( עם נערותה ) ונישאת בגיל שלוש עשרה ( עם בגרותה ) . אבל בין השיטים אנו שומעים על מקרים רבים ( אולי אף זו הייתה דרך הכלל ) שבנות נישאו בגיל מאוחר יותר 16 . כמו כן לעניין מעשרות, רוב ההלכות יוצרות את התחושה שאדם רגיל מפריש מעשרות, אך מראיות רבות ומפורשות משמע שרוב הציבור היה בבחינת עמי הארץ שאינם מעשרים, ולכן סתם פרי אינו חייב במעשר אלא מדין ספק . הדיון ההלכתי מתנהל ברובד המשפטי הרצוי, שהוא לעתים רֵאלי ולעתים תאורטי . עם זאת, המציאות הרֵאלית מבצבצת מהמקורות החריגים כסיפורים וכמשפטי אגב, ואת ההיסטוריון אלו מעניינים ומהווים בסיס לתיאור מציאותי של החברה הקדומה . במהלך דיוני התלמודים בעניין רכוש האישה נזכרת המשנה להלן : "הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך . . . " ( פ"ט מ"א ) . לפנינו נוסח של שטר הבא לעקוף את ההלכה שלפיה נכסי האישה, או לפחות הנאות השימוש מהם, מועברות למשק המשפחתי, כלומר לידי הבעל . כבר התנאים ניסו לצמצם את היקפו של הסדר זה, והיו אף ששללו את תוקפו משום שיש בו תנאי הסותר "דין תורה" . בתלמוד הארץ - ישראלי, ורק בו, מגמה זו מפורשת . לדעת הירושלמי חל דין זה רק לגבי אירוסין ( פ"ט ה"א, לב ע"ג ) . ברם, כפשוטו לפנינו תנאי משפטי - עממי בניגוד ובמקביל להלכה הפורמלית, שהבעל שולט בנכסי אשתו, אשר עקף את ההלכה . חכמים התחבטו ביחס להיקפו ותוקפו, אך התנאי והמציאות היו חזקים מהם, כפי שניתן לראות מהעדויות שהעלינו ועוד נעלה להלן . 16 שרמר, זכר ונקבה, עמ' 102 - 125 ; רובין, גיל הנישואים .
|
|