|
|
עמוד:386
מסכת כתובות 386 פ ר ק ש י ש י מן הראוי להדגיש שאמנם שאלת התלמודים, כיצד יש לאישה רכוש עצמאי, היא שאלה משפטית קשה . ברם, למעשה היו פני הדברים שונים . הכלל המשפטי שכל רכוש האישה שייך לבעלה הופר לעתים מזומנות, ומצינו נשים נשואות בעלות רכוש המפעילות את רכושן ונהנות מזכות משפטית בפועל . יתר על כן, התוספתא אף מציעה נוסח של הסכם המעניק לאישה עצמאות כלכלית, ולגבר פטור מחובתו לפרנס את אשתו ( תוס', פ"ד ה"ז ) . הנושא אמנם חורג מתחום דיוננו, עם זאת נביא להלן דוגמאות מספר לנשים בעלות רכוש . דומה שבתחום זה היה פער ניכר בין ההלכה הפורמלית והמציאות החברתית - משפחתית . ההסבר של הבבלי בדבר אישה שיש לה בית משלה באותה חצר מדגים את המורכבות שבין המשפט והמעשה החברתי . עתה עלינו להרחיב מעט בנושא זה של רכוש האישה והפעלתו . כפי שרמזנו לעיל, בספרות חז"ל מצויות הלכות מספר שיוצא מהן במפורש שלאישה יש רכוש . כך, למשל, היא מפרישה לקרבן נזיר בהמה מרכושה ( נזיר פ"ד מ"ד ) , נותנים לה גט לחצרה ( גיטין פ"ח מ"א ) , בן סורר ומורה אינו נענש עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ( סנהדרין פ"ח מ"ג ) , בתלמוד הבבלי ( ורק בו ) מתנהל דיון בדיני בעל המוכר שדה לאשתו ( בבלי, בבא בתרא נא ע"א ) , ושם יש אף רמז לכסף השייך לאישה ולא נמסר לבעל 13 . כך גם נדון במשניות האיסור לצאת בשבת עם טבעת, ובמפורש מדובר על אישה היוצאת ענודה טבעת שיש עליה חותם . טבעת עם חותם מעידה על אשת עסקים הזקוקה לחותם . לעומת זאת במשנה אחרת נדון דין טבעת ללא חותם המשמשת לקישוט ודינה שונה 14 . שני התלמודים מתחבטים בשאלה כיצד ייתכן שיש לאישה רכוש "פרטי" . שני התלמודים מחפשים אחר פתרון לֵגלי ומציעים מקרה מיוחד כלשהו שבו קיבלה האישה מתנה בתנאי שלבעלה אין בה חלק 15 . הירושלמי מציע עוד שני פתרונות, האחד "במשלטת על נכסיו" ( ירו', נזיר פ"ד ה"ד, נג ע"ב ) , הווה אומר שהאישה קיבלה רשות לשלוט למעשה בחצר בעלה ורשות זו של שימוש בפועל מספיקה לכך שהחצר תיחשב כרכושה לצורך קבלת גט . חשיבותו הכלכלית של הסדר זה עשויה להיות שולית . הפתרון האחר חשוב יותר ובא להסביר כיצד יכול בן לגנוב מרכושה של אמו : "דהות נסבה דיורין ועבדת שירו וגנב מינהון" ( ירו', סנהדרין פ"ח ה"ד, כו ע"ב – שהייתה מקבלת דיירים ועושה סעודה וגנב מהם ) . מדובר כנראה באישה המשכירה חדרים בביתה ונותנת לדיירים "שירו", כלומר 13 ראו עוד הדיון לגבי הפרשת מעשר שני ( תוס', מעשר שני פ"ד ה"ד ומקבילות רבות ) , וראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, זרעים, עמ' 769 . 14 משנה, שבת פ"ו מ"א - מ"ג, וראו פירושנו לה . בבבלי, שם סב ע"א, במהלך הדיון, הסוגיה הבבלית מניחה שהטבעת עם החותם שייכת לבעל והוא נתנה לאשתו להעבירה ממקום למקום . במקביל ניתן גם הסבר אחר שמדובר באישה "גזברית", אך לסתם אישה אין טבעת עם חותם, ואם יש לה טבעת כזו הרי שזו "הוצאה כלאחר יד", משום שלאישה בניגוד לאיש אין כוונת שימוש בחותם . ברם, כל הדיון הוא דיאלקטי בלבד, וקשה לראותו כמשקף מציאות חברתית רֵאלית . 15 בבלי, סנהדרין עא ע"א ; גיטין עז ע"א ; נזיר כד ע"ב ; קידושין כג ע"ב ; ירו', נזיר פ"ד ה"ד, נג ע"ב ; סנהדרין פ"ח ה"ד, כו ע"ב ; גיטין פ"ח ה"א, מט ע"ב .
|
|